האב – שהורשע ברצח – הסכים למסור את שתי בנותיו לאימוץ סגור אך התחרט על כך ארבעה חודשים לאחר מכן. שלוש ערכאות דנו בבקשתו לחזור בו מהסכמתו, ושלושתן דחו אותו על אף הקושי שבדבר. הסיבה: טובת הקטינות כמובן.
שתי הקטינות הועברו בשנת 2009 למשפחת אומנה, שכעבור מספר שנים אימצה אותן. במסגרת הליכי האימוץ, נשאלו הורי הבנות על עמדתם – אמן הסכימה לאימוץ סגור למן ההתחלה. אביהן – המרצה מאסר עולם בגין רצח – התנגד תחילה, אך לאחר מכן, שינה את דעתו והסכים, משום שהבין כי הקשר בינו לבין בנותיו לא ייטיב עמן.
לסיוע בתחום האימוץ
עורך דין משפחה
אלא שהאב התחרט, וארבעה חודשים אחרי שהסכים לאימוץ, ביקש מבית המשפט לענייני משפחה לאפשר לו לחזור בו מהסכמתו. בקשתו נדחתה, לאחר שנקבע כי הוגשה מאוחר מדי. ערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נדחה גם כן, וכך הגיע המקרה לפתחו של בית המשפט העליון.
האב טען כי הסכים לאימוץ רק כדי למנוע מהילדות להיחשף לסיפור הקשה שלו, אלא שזמן מה לאחר מכן התברר לו שהילדות כן חשופות לנסיבות המשפחתיות הקשות, כך שהסיבה שבגללה הסכים נעקרה מתוכן. במצב זה, לטענתו, לא היה זה מוצדק לדחות את בקשתו רק משום שאיחר את המועד.
המחלקה לשירותים חברתיים סברה מנגד, כי אין להיענות לבקשה לאחר שהאב הסכים לאימוץ הסכמה מלאה ומודעת. כל גורמי הטיפול, נטען, סברו שהקשר בין האב לבנות לא בריא להן, ויש גם להתחשב בכך שהבנות חיות עם המשפחה המאמצת כשש שנים.
לא טכני
השופט ניל הנדל כתב, שבעבר יכול היה הורה לחזור בו מההסכמה בזמנו החופשי, אולם תיקון לחוק האימוץ משנת 2010 הוסיף את תנאי הזמן, שקובע טווח של 60 יום מיום מתן ההסכמה.
בניגוד לטענות האב, פסק השופט, לא מדובר בתנאי טכני בלבד. מאחוריו עומד שיקול חשוב ביותר והוא טובת הילד. ככל שחולף הזמן כך הילדים נקשרים למשפחה המאמצת יותר, וגובר הצורך להגן עליהם מפני טלטול מבית-לבית, ציין השופט. באותה מידה, גם גובר האינטרס של ההורים המאמצים, שנקשרים לילדים והאינטרס הציבורי שבעידוד אימוץ.
השופט הוסיף שמעבר להגבלת הזמן, דורש החוק טעם מיוחד ושינוי משמעותי מאז מתן ההסכמה לאימוץ. ובכלל, אימוץ פתוח, כפי שמבקש האב, הוא חריג לכלל האימוץ הסגור.
במקרה הזה, הטענה כי נודע לאב שבנותיו נחשפו למידע שחשב שלא ייחשפו אליו, אינה מצדיקה להתיר לו לחזור בו מהסכמתו.
האב בהחלט היה יכול לצפות שככל שבנותיו יגדלו, כך הן יחשפו יותר לסיפור חייהן ולרקע ממנו באו. ובכל מקרה, השופט לא סבר שמדובר בעניין כה משמעותי שמאפשר לקבל את הבקשה.
והנקודה החשובה ביותר, הבהיר השופט, היא טובתן של הקטינות, שהשתלבו במשפחה המאמצת לאחר קשיים לא מעטים, ואינן בקשר עם אביהן מזה שנים.
בראשן של החלטות הנוגעות לאימוץ עומדת טובת הקטין ולפי המומחים, נראה כי הקשר בין האב לקטינות לא ייטיב עמן. "עם כל ההבנה למצב המבקש", כתב השופט הנדל, "לא הוא המוקד".
לבסוף, ציטט השופט את דבריו של השופט המנוח מיכאל חשין: "קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים... התחת אלוהים הוא השופט שינתק קשר דם בין אם ואב לבין בן ובת, שייטול בת ובן מאם ומאב וייתנם בידי אם ואב שלא הרו אותם ולא ילדו אותם".
הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.
- ב"כ המבקש: עו"ד יערה רשף, עו"ד שירי זיידמן
- ב"כ המשיבה: עו"ד דינה דומיניץ
* עו"ד ענת וסרמן צים עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין