מאת: עו"ד מתן חודורוב
לפסק הדין בעניין טפרה ואח' נ' שר הפנים ואח'
נוצרי יליד אתיופיה עלה לארץ בעקבות בת זוגו היהודייה והתגייר. שנים לאחר מכן ביקש להביא את בתו מקשר קודם לארץ, אך בקשתו נדחתה כיוון שהבת אינה יהודיה. הפרשה הגיעה לביהמ"ש העליון שלא אפשר להגמיש את פרשנותו של חוק השבות.
ישראל, אפריל 2014: השופט אורי שהם: "חוק השבות הוא אחד החוקים החשובים ביותר של מדינת ישראל וממנו נגזרת אחת הזכויות הבסיסיות של כל יהודי באשר הוא. בכך ניתן ביטוי חקיקתי להיותה של מדינת ישראל, נוסף על היותה מדינה דמוקרטית". האמנם?
נוצרי יליד אתיופיה עלה בשנת 1992 לארץ מכוח יהדותה של בת זוגו, תוך שהשאיר את בתו, שנולדה מאישה אחרת, שאינה יהודייה, באתיופיה. האיש עבר הליך גיור ממושך בישראל, שהסתיים ב-1997.
לטענתו, לאורך השנים שמר על קשר עם בתו ואף ניסה להביא אותה לארץ, אך אמה סירבה לאפשר זאת. משבגרה ומלאו לה 18, הוא ביקש ממשרד הפנים לאשר את עלייתה לארץ, בהיותה בתו של יהודי. שתי בקשות שהגיש בנושא למשרד הפנים ולרשות האוכלוסין, האחת מ-2005 והשנייה מ-2010 לא נענו.
משכך, הגישו האב ובתו עתירה נגד שר הפנים ומינהל האוכלוסין לבג"ץ. בשנת 2013 קיבל האב את תשובת משרד הפנים, אשר דחתה את בקשתו מהטעם שהאב לא הזכיר את דבר קיומה של בתו ולא כלל אותה בבקשתו לעלות ארצה.
בעתירתו, טען האב כי עד אוגוסט 2001 אפשר היועמ"ש להעניק אשרת כניסה לילדו של יהודי, גם אם מדובר במי שהתגייר. אלא שבשנת 2001 הייתה בתו קטינה, הנתונה למשמורת אמה באתיופיה, שכאמור סירבה לאפשר את עלייתה. זו הסיבה שהאב המתין האב עד להגיעה לגיל 18, בשנת 2005.
המשיבים טענו, כי זכות השבות מוקנית לילדו של יהודי, שהיה כזה במועד לידת הילד וגם אילו הנחיות היועמ"ש היו תקפות לאחר 2001, ההיתר ניתן למי שהיה יהודי בעת העלייה ארצה, והרי שהעותר התגייר כשכבר היה בארץ. משכך, הדרך היחידה להעלות את בתו היא באמצעות גיורה.
שבות - שיבת היהודים הביתה
השופט אורי שהם דחה את טענות האב ובתו. גם אם הנחיות היועמ"ש היו תקפות בעת הגשת הבקשה, קבע השופט, נדרש שבעל הזכות יהיה יהודי בעת עלייתו ארצה על מנת להקנות לבני משפחתו את הזכויות מכוח חוק השבות, מה גם שהעותר השתהה בהגשת הבקשה. לפי השופט שהם, בעתירתם מבקשים העותרים לפרוץ את גבולות חוק השבות, וזאת לא ניתן לעשות.
משכך, העתירה נדחתה.
השופטים יצחק עמית ואליקים רובינשטיין הצטרפו לפסק דינו של השופט שהם. השופט רובינשטיין הוסיף שחשוב להיות גמישים במלאכת הפרשנות ואיזון הזכויות אולם אין אפשרות להרחיב את הפרשנות ללא גבול.
לדבריו, את התיבה "שבות" בחוק השבות יש לפרש כפשוטה" שיבת היהודים הביתה. ככל שמדובר בגרים, מועד הגיור הוא הקובע לצורך מתן זכאות ליתר בני המשפחה. הדבר מתיישב עם השכל הישר בפרט כשבתו של העותר תוכל לעלות ללא קושי אם תתגייר.
לא נקבע צו להוצאות.
בית המשפט העליון ממשיך בגישתו לפיה, אין להשתמש בפרשנות רחבה בבואנו לבדוק האם אדם זכאי לקבל מעמד במדינת ישראל, בין היתר, מכוח חוק השבות, ומדגיש כי במקרה הנדון מועד הגיור הוא נקודת הזמן הקובעת באשר לקביעת הזכאות של מבקש המעמד מכוח חוק השבות וכי פרשנות זו מתיישבת עם השכל הישר.
לפסק הדין בעניין טפרה ואח' נ' שר הפנים ואח'
* עו"ד מתן חודורוב עוסק במשפט חוקתי ומנהלי.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.