האסיר התלונן על חולשה ברגליים וזרמים בגפיים העליונות, אך רופאי בית-הסוהר משכו את הזמן עד שלבסוף נגרמה לו נכות. השופט הכריע: זו רשלנות רפואית
בזמן שחטופינו בעזה מצויים בתנאי שבי מחפירים: בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את המדינה לפצות אסיר פלסטיני לשעבר ביותר מחצי מיליון שקלים. השופט אריה רומנוב קיבל את התביעה שהגיש תושב השטחים נגד שירות בתי-הסוהר לפיצוי בגין רשלנות רפואית שחווה במהלך מאסרו בכלא גלבוע. מדובר בפיצוי שיקבל התובע בנוסף לסכום שקיבל מה'כללית' בגין אותה מסכת אירועים, כחלק מפשרה שניהל מולה.
התובע (61) הינו עבריין מועד שנכלא כבר שש פעמים בבתי-הכלא בישראל. באחד ממאסריו לפני כ-14 שנה החל לטענתו לסבול מחולשה ברגליו ומזרמים בגפיו העליונות. אורתופד שהגיע לבית הסוהר בדק אותו שלוש פעמים ואבחן שהוא סובל מבעיה בגב התחתון. הוא רשם לו כדורים ושחרר אותו חזרה לתא.
אלא שהכאבים לא חלפו ובפברואר 2010 – כחמישה חודשים אחרי תלונתו הראשונית – התובע הובהל למיון על רקע החמרה במצבו. הוא הופנה לנוירולוגית שמצדה העלתה חשד לליקוי בצוואר וכתבה שעליו לעבור "בדיקת MRI בהקדם".
ואולם המילה "בהקדם" כנראה לא חלחלה אצל רופאי השב"ס והמשך הטיפול הרפואי בתובע התעכב. רק בחודש יולי – כמעט חמישה חודשים נוספים אחרי הבדיקה הנוירולוגית – הוא נותח בבית החולים רמב"ם.
בתביעה שהגיש לבית המשפט בספטמבר 2014 סיפר האסיר לשעבר שהניתוח רק עצר את הידרדרות המחלה, כאשר הוא נותר עם נכות בשיעור של 50% המתבטאת בקשיים בהליכה ומוגבלות תפקודית רצינית. לשיטתו, הן ה'כללית' שמטעמה עבד האורתופד אשר שגה באבחון מחלתו, והן שב"ס אשר התנהל באופן איטי סביב הפנייתו לניתוח – התרשלו בטיפול בו ועליהם לפצותו.
בין לבין הגיע התובע לפשרה עם ה'כללית' והתביעה המשיכה להתנהל נגד שב"ס.
"חוסר דאגה אלמנטרית"
מנגד טענה המדינה כי לא רק שהטיפול בתובע לא היה איטי, אלא הוא היה מהיר. כך לטענתה, בעוד שמשך הזמן הממוצע לאבחון עומד על בין שנה לשנתיים, הבעיה הרפואית של התובע אובחנה תוך 8 חודשים בלבד.
המדינה הוסיפה וטענה שלא מתקיים קשר סיבתי בין מועד הניתוח לבין הנזק, וגם בהנחה שהניתוח היה מתבצע מוקדם יותר זה לא היה מונע את נכותו של התובע.
אבל השופט רומנוב דווקא צידד בעמדת המומחה הרפואי מטעם התביעה, שקבע כי הטיפול בתובע היה מתחת לכל ביקורת. לדברי המומחה היה על רופאי בית-הסוהר לזרז את הפניית התובע לבדיקות השונות על רקע מצבו הרפואי הקריטי, ולא לשקוט על השמרים.
אלא שמלבד החודשיים שהלכו לאיבוד בשל האבחון הראשוני השגוי (גב תחתון במקום צוואר), חצי שנה נוספת חלפה עד שהתובע עלה על שולחן הניתוחים. זאת, כשלעמדת המומחה במקרים דחופים הדבר צריך לקחת חודש לכל היותר. הוא תיאר בעדותו את התנהלות שב"ס כ"חוסר דאגה אלמנטרית לאדם שיש לו מחלה שצריך לעשות איתה משהו זריז".
בסופו של יום קבע השופט כי נזקיו השונים של התובע – בשל הפסדי השתכרות, כאב וסבל וכיוצא באלה – מסתכמים לכדי 1,300,000 שקל. הוא ייחס 30% ממצבו הרפואי הנוכחי להתפתחות המחלה הטבעית, ואת 70 האחוזים הנותרים חילק שווה בשווה בין שב"ס ו'הכללית'.
לפיכך נקבע כי על שב"ס לפצות את התובע ב-455,000 שקל, וכן לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 106,470 שקל. הסכומים מצטרפים לפיצוי שקיבל התובע מ'כללית' במסגרת הפשרה.
- ב"כ התובע עו"ד עידו שטובר ועו"ד יוסי טולדנו
- ב"כ שב"ס: עו"ד חיים מאיר
עו"ד ירון מויאל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין