שמשייה הוטחה בפניו של רוחץ שבילה להנאתו בחוף קליה וגרמה לחתכים ולצלקות בפניו ובזרועו. טענת מפעילת החוף שהתאונה נגרמה בשל "כוח עליון" נדחתה
בית משפט השלום בבת ים קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגיש צעיר נגד האגודה השיתופית "חוף קליה" ונגד מפעילת החוף "קומראן מפעלי תיירות". הרקע לתביעה הוא אירוע שבו שמשיות התעופפו ברוח בחוף הצפוני של המקום הנמוך בעולם. התובע שבילה בחוף נפגע מאחת השמשיות ונגרמו לו חתכים עמוקים באזורים שונים בגופו. השופטת ליעד שגב דחתה את ניסיון הנתבעות להתנער מאחריות ופסקה לתובע פיצוי משמעותי.
הפרשה אירעה בספטמבר 2019. התובע, אז בן 22, החליט שהוא לוקח פסק זמן מהחיים והולך לנפוש בים המלח. בשלב מסוים של השהות בחוף קליה התובע נדהם לגלות ששתי שמשיות ניתקו ממקומן. לדבריו, אחת השמשיות עפה מעל לראשו והוא הצליח לתפוס אותה, אך השמשייה השנייה עפה לכיוונו, הוטחה בחוזקה בגופו וגרמה לקרעים חמורים בעור פניו ובזרועו הימנית.
בתביעה שהוגשה בדצמבר 2020 טען התובע שכתוצאה מהפגיעה הוא נדרש לתפרים ונגרמו לו צלקות מכוערות. לטענתו, הוא צעיר ורווק והצלקות מורידות לו את הביטחון העצמי עם נשים ומקשות עליו במציאת זוגיות. מעבר לזה, טען, הצלקות מגרדות וכואבות.
עוד טען התובע שפוטנציאל ההשתכרות שלו גבוה מהממוצע לנוכח נתוניו הייחודיים והבלתי רגילים, בין היתר בשל העובדה שלימד את עצמו יפנית. בנסיבות אלה, טען, יש לפסוק עבורו פיצוי גבוה.
הנתבעות טענו מנגד שהאחריות לתאונה מוטלת על התובע, ש"שיחק אותה גיבור" כשניסה לתפוס את השמשייה בידו במקום להימלט מהמקום. עוד הן טענו כי התאונה אירעה בשל משב רוח עז ופתאומי שהביא לניתוק החלק העליון של השמשיות, בעוד מוטות השמשיות נותרו נעוצות בקרקע. לשיטתן, מדובר באירוע חריג ביותר שנגרם כתוצאה מכוח עליון, ולכן הן פטורות מאחריות לנזקי התובע.
לא רק בגלל הרוח
השופטת שגב קבעה שהגרסה העובדתית לאירוע מטעם הנתבעות אינה אמינה. "לא הוכח כי עף רק החלק העליון של השמשיות", כתבה, והוסיפה כי "עולה כי מעופן של השמשיות הוא תוצאה של הצבה לא נכונה ולא של רוחות בלתי מצויות".
יתרה מכך, ציינה השופטת, עדות התובע לפיה רק שתיים מבין השמשיות שבחוף התעופפו, לא נסתרה. היא כתבה שאם רוח בלתי מצויה גרמה למעוף השמשיות סביר שהיו מתעופפות שמשיות נוספות. יוצא אם כן, שהסיבה למעוף היא התנהלותן הרשלנית של הנתבעות ולא עוצמת הרוחות.
עוד ציינה השופטת כי ככל והנתבעות טוענות לתנאי מזג אוויר קשים שפקדו את החוף, הרי שהיה עליהן להיערך בהתאם ואף להודיע לקהל המבקרים, ובכך אף ניתן היה למנוע את פגיעתו של התובע. מכל מקום, לדבריה, הנתבעות לא הביאו ראיות כלשהן לגרסתן ובפרט לא הציגו נתונים על עוצמת הרוחות באותו יום.
בהמשך דחתה השופטת את טענת הנתבעות לאשם תורם מצד התובע. בהקשר לכך היא קיבלה את גרסתו שהאירוע כולו התרחש בשבריר שנייה וכי הוא פעל מתוך אינסטינקט ללא מחשבה מעמיקה.
ביחס לסוגיית הנזק כתבה השופטת שהתובע נפגע בהיותו צעיר שטרם צייר את מסלול חייו. מנגד היא ציינה שמדובר בעיקר בפגיעה אסתטית שלא הפריעה לו להמשיך בחייו ולהתחיל ללמוד באקדמיה.
בסופו של יום היא פסקה לטובתו פיצוי בסך 151,000 שקל עבור הפסד השתכרות, עזרה לזולת וכאב וסבל. בנוסף נפסקו לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 41,334 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אריאלה שיאון
- ב"כ הנתבעות: עו"ד שושנה גלס
עו"ד פאני יהלום
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין