אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' חוף קליה אגודה שיתופית בע"מ

פלוני נ' חוף קליה אגודה שיתופית בע"מ

תאריך פרסום : 29/03/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום בת ים
2030-12-20
21/03/2023
בפני השופטת:
ליעד שגב

- נגד -
תובע:
פלוני אלמוני
עו"ד אריאלה שיאון
נתבעות:
1. חוף קליה אגודה שיתופית בע"מ
2. ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
3. קומראן מפעלי תיירות בע"מ

עו"ד שושנה גלס
פסק דין
 
 

 

התובע, יליד 97.**.**, נחבל ביום 17.9.19 עת נפש בחוף קלי"ה בים המלח.

 

בקצירת האומר

 

1.על פי כתב התביעה, ניתקו ממקומן שתי שמשיות "אשר לא היו מחוברות ו/או מוחזקות כראוי. התובע הצליח לתפוס בידיו שמשיה אחת אשר עפה באוויר מעל ראשו... שמשיה שנייה, ניתקה מהקרקע, עפה לכיוונו של התובע, הוטחה בחוזקה בגופו וגרמה לקרעים חמורים בעור הפנים ובגפה הימנית העליונה״.

 

לכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 כבעלים או המחזיקה של החוף בו נפגע התובע, אך כתב התביעה תוקן על דרך של הוספתה של נתבעת מס' 3 כשוכרת או מפעילה או מנהלת של החוף בו נפגע התובע.

 

2.לטענת הנתבעות (כתב הגנה מתוקן מיום 20.4.21), הפעילות בחוף קלי"ה מנוהלת על ידי הנתבעת 3, השוכרת את החוף מידי הנתבעת 1, "מוכרת כרטיסי כניסה לבאי החוף, דואגת לניקיון המקום, להצבת שמשיות וכיסאות נוח לרווחת הנופשים" ועוד.

 

על פי הנתבעות, "דין התביעה להידחות על הסף וזאת בהעדר אחריות לאירוע התאונה ובשים לב לכך שהאירוע נגרם עקב הסתכנות מרצון של התובע ו/או עקב רשלנות תורמת מכרעת ובלעדית של האחרון ו/או בשל חוסר תשומת לב ופזיזותו. במקום לנהוג כפי שהיה אדם סביר נוהג בסיטואציה דומה, בחר התובע 'לשחק אותה גיבור' ולנסות לתפוס את השמשיה בידיו".

 

הנתבעות טוענות כי לא ניתן לקבוע כי בנפילת השמשיה יש "יצירת סיכון בלתי סביר אשר יש בו להטיל אחריות על הנתבעים".

 

3.כתוצאה מהאירוע נחבל התובע בעיקר בפניו, בראשו ובזרועו. אמבולנס של מד"א פינה אותו לקבלת טיפול רפואי במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים הדסה הר הצופים, שם – בין היתר – עבר חיטוי ושטיפה של החתכים, הם נתפרו תחת הרדמה מקומית והתובע טופל באנטיביוטיקה ובטטנוס.

 

4.פרופ' יוסף חייק, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט לאור פערים בקביעות הנכות בין מומחי הצדדים, קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל הצלקות שנגרמו לו בפניו בשים לב למעורבות האפרכסת של האוזן הימנית, וכן נכות בשיעור של 5% בשל צלקת בזרוע.

 

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחנתי את הראיות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מן העדים ומעדויותיהם, ולאחר שקראתי את סיכומי הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה במלואה, להשית אחריות מלאה על הנתבעות בגין נזקי התובע ובהתאם, לחייבן לפצות את התובע בסך של 186,334 ₪ בצירוף הוצאות כמפורט להלן.

 

ראשון ראשון

 

6.טרם אדון בנסיבות האירוע, בפגיעת התובע, בנזקיו ובאחריות להם, יש להתייחס למערכת היחסים שבין הנתבעות לבין עצמן.

 

7.לכתחילה, הוגשה התביעה אך כנגד הנתבעת מס' 1, חוף קליה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ומבטחתה.

 

8.ביום 7.2.21 נתקבלה הודעת ב"כ הנתבעות בדבר ייצוג משותף שלהן.

 

9.בסעיף 2 לכתב ההגנה הבהירו הנתבעות כי הפעילות בחוף קלי"ה "מנוהלת על ידי חברת קומראן מפעלי תיירות בע"מ... שהינה ישות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין" (להלן: "קומראן").

 

לפיכך, כך הנתבעות, אין יריבות בין התובע לבינן.

 

10.לאור הבהרה זו, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את קומראן כנתבעת נוספת.

 

ביום 17.3.21 הודיעו הנתבעות כי הן מותירות את ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה לשיקול דעת בית המשפט, והוסיפו וביקשו "למחוק את התביעה נגד חוף קלי"ה, שכן מדובר באתר סטטי שאינו יכול לגרום לכל נזק...".

 

11.כתב התביעה אכן תוקן וקומראן נתווספה כנתבעת מס' 2.

 

בכתב ההגנה המתוקן שבו הנתבעות וטענו כי הנתבעת 2 היא זו ששוכרת "ומפעילה את חוף קלי"ה מידי האגודה השיתופית חקלאית חוף קלי"ה...".

 

12.ביום 8.6.21 הבהירו הנתבעות (בקשר עם תשלום שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט): "מבוקש לציין כי בפועל מי שמשלם עבור הנתבעות 1 ו-2 היא נתבעת 3 חברת ביטוח חקלאי... שכן ההוצאה בפועל יוצאת מכיס חברת הביטוח (נתבעת 3)".

 

13.מאז ועד בכלל, התנהלו הנתבעות כגוף אחד, לרבות בעניין התשלום למומחה, ניהול ההליך והגשת הסיכומים.

 

14.זאת ועוד, בתחשיב הנזק שהגישו הנתבעות לא העלו כל טענה באשר לחלוקת החבות בינן לבין עצמן.

 

15.על כך יש להוסיף את ניסוחו של כתב ההגנה ואת ניסוחו של סעיף 20 לו בפרט, את העובדה שלא הוגשו ראיות לתמיכה בטענת הנתבעות באשר לחלוקת התפקידים שבין הנתבעת 1 לנתבעת 3 ולפיכך, טענת הנתבעות כי יש לדחות את התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית.

 

16.כפי שנהגו הנתבעות, אף פסק הדין יתייחס אל הנתבעות כולן כמקשה אחת וכיוון שעל פי הודאת הנתבעות, כמפורט לעיל, "בפועל מי שמשלם עבור הנתבעות 1 ו-2 היא נתבעת 3", הרי שאין בכך רבותא.

 

 

 

דיון והכרעה

 

17.המקרה נשוא ההליך אינו מן המצויים. לא באופן תדיר מבקר אדם בחופי הימים ונפגע משמשיות מתעופפות.

 

18.הנתבעות מכחישות את זכאותו של התובע לפיצוי מטעמים שונים. בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי התובע כלל לא שהה בחוף ואם שהה, עשה זאת בלא רשות.

 

בצדק חזרו בהן הנתבעות מטענות אלה בסיכומיהן.

 

19.בסיכומיהן, הנתבעות אינן מכחישות עוד את עצם התרחשות האירוע ואת פגיעתו של התובע וטוב שכך.

 

20.על פי הנתבעות, מדובר באירוע חריג ביותר, כתוצאה מכוח עליון. "משב רוח עז ופתאומי, ניתק החלק העליון משני סוככים של שתי שמשיות אשר המוטות שלהם נותרו נעוצות ביתדות התקועות בחוף הים".

 

21.אין בידי לקבל טענה זו.

 

22.ראשית, לא הוכח כי עף רק החלק העליון של השמשיות. הנתבעות הציגו גרסה זו לתובע והוא הכחיש אותה ועמד על הכחשתו (עמ' 9 לפרוטוקול המתומלל, שורות 2-8).

 

עולה כי מעופן של השמשיות הוא תוצאה של הצבה לא נכונה ולא של רוחות בלתי מצויות.

 

23. שנית, ומשמעותי לא פחות, התובע העיד כי רק 2 מבין השמשיות שבחוף התעופפו (עמ' 5 לפרוטוקול המתומלל, שורות 32-35; עמ' 7 שורה 36 עד עמ' 8 שורה 15);

 

העדות לא הופרכה.

 

סביר כי לו גרמו רוחות לא מצויות למעוף השמשיות, היו מתעופפות שמשיות רבות יותר.

 

בנסיבות בהן עפו שתי שמשיות מתוך שמשיות רבות שעל החוף, הדעת נותנת כי הסיבה למעוף היא התנהלות רשלנית של הנתבעות או מי מהן ולא עוצמת הרוחות וכך אני קובעת כממצא עובדתי.

 

24.בהתאם, מצאתי לקבל את התביעה.

 

25.יתר על כן, מקובלת עלי עמדת התובע לפיה, ככל והנתבעות טוענות לתנאי מזג אוויר קשים, היה עליהן להיערך בהתאם ואף להודיע על כך לקהל המבקרים ובכך למנוע – אולי – את פגיעתו של התובע.

 

גם בכך כשלו הנתבעות וגם בגין כך מצאתי לקבל את התביעה.

 

26.זאת ועוד, הנתבעות לא הביאו כל ראיה לעוצמת הרוחות.

 

חזקה כי לו היו הרוחות באותו היום יוצאות דופן בעוצמתן, היתה מובאת ראיה להוכחת הדבר. הימנעותן של הנתבעות מהבאת ראיות פועלת לחובתן ואני קובעת כי הרוח היתה רוח מצויה ובוודאי שלא כוח עליון שלא ניתן היה לצפותו.

 

והשוו: ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני פ"ד לה (1) 736, בעמוד 760.

 

27.לפיכך, מצאתי לקבל את התביעה.

 

28.מטעמים אלה, נדחות גם טענותיה של נתבעת 3 ביחס לכיסוי הביטוחי, שכן מקום שבו לא הוכח כי משב הרוח שהעיף את השמשיה היה – כטענת הנתבעות – "משב רוח קיצוני, בבחינת FORCE MAJEURE ", אין ראיה שתביא לשלילת הכיסוי הביטוחי שמעניקה נתבעת 3 לנתבעות.

 

במאמר מוסגר יוער כי הטענה באשר להיעדר כיסוי ביטוחי לא הועלתה במהלך ניהול ההליך, ולו עמדה נתבעת 3 על טענה זו, ראוי היה לה להתריע בפני המבוטחת על כי הייצוג עלול להיות נגוע בניגוד עניינים.

 

29.מעל לכל אלה עומדת העובדה כי הנתבעות לא תמכו ולו טענה אחת משלל טענותיהן בראיה כלשהי: לא באשר למבנה השמשיה, לא באשר לאופן הצבתה, לא באשר לרוחות במקום, לא באשר לחלקי השמשיות שעפו, לא באשר לשהותם של רוחצים אחרים בחוף ולא באשר להתנהגותם של רוחצים אחרים.

 

לא זו אף זו, הנתבעות נמנעו מלהעיד בעלי תפקידים רלבנטיים באשר לנסיבות התרחשות התאונה, לטעמי התעופפות השמשיות או לאמצעי הזהירות הננקטים בחוף קלי"ה לשם מניעת סיכונים לנופשים ולרוחצים.

 

אף הטענות בדבר אופן קיבוע השמשיות לא הוכחו ונטענו בעלמא, לא הובא איש שיעיד בדבר אופן הקיבוע של השמשיות, מבנה השמשיות, משקלן או בטיחותן. הנתבעות כשלו אף בהבאת ראיות באשר לצורת השמשיות או לאופן פיזורן בחוף.

 

30.בהתאם, איני יכולה לקבל את טענת הנתבעות כאילו חופת השמשיה לבדה ניתקה ממקומה (להבדיל ממוט השמשיה), הגם שלאחר שדחיתי את טענת הנתבעת כאילו משב הרוח שהעיף את השמשיה היה קיצוני , איני מוצאת נפקא מינה בשאלה איזה חלק של השמשיה פגע בתובע ופצע אותו, מקום בו הוכח כי התובע נפגע כתוצאה משמשיה שהתעופפה לעברו.

 

31.בנסיבות אלה, מצאתי לקבל את התביעה.

 

32.משקבעתי את שקבעתי אין לי להתייחס לטענה כי יש להשית אחריות על הנתבעות מכוחו של סעיף 41 לפקודת הראיות, אך יובהר כי אני סבורה כי התנאים לתחולת הכלל אינם מתקיימים בענייננו ולו משום שלתובע ידיעה ברורה על הנסיבות שגרמו לאירוע בעת שהתרחש.

 

אשם תורם

 

33.הנתבעות טוענות כי יש לדחות את התביעה או למצער להשית אשם תורם משמעותי על התובע משום שלא השכיל להימלט מאימת השמשיות המעופפות ובגינן נפגע.

 

34.אין בידי לקבל טענה זו.

 

35.ראשית, הובהר כי התובע הופתע מן השמשיה המתעופפת והגיוני שכך יהיה.

 

לטעמי, אין זה הגיוני, ואף איני מצפה כי אדם הנופש להנאתו ומופתע מתוצאות התרשלותו של המקום בו הוא מבלה, ישכיל לפעול באופן שהמזיק חושב שהוא סביר, או שניתן לקרוא לו הגיוני ממרחק הזמן והבהלה.

 

36.זאת ועוד, התובע עצמו העיד כי פעל "באינסטינקט, זה לא היה מחשיבה" שכן הכל התרחש בשבריר שניה (עמ' 7 לפרוטוקול המתומלל, שורה 13).

 

37.מעבר לכך, לא הובאו ראיות וממילא לא הוכח כי לו היה התובע זז לצד כלשהו, לא היה נפגע מן השמשיה המתעופפת.

 

38.יתר על כן, הנתבעות לא הוכיחו כי היה בידי התובע לצפות מעופה של שמשיה נוספת על זו שהיה לצדו. שכן, יש לזכור, טוען התובע כי ניסה לעצור את מעופה של השמשיה תחתיה שהה ובעודו אוחז בה עפה לכיוונו השמשיה שפגעה בו.

 

לא הובהר כיצד זה טוענת הנתבעת בנשימה אחת הן כי מדובר באירוע קיצוני ונדיר והן כי היה על התובע לצפות מעופה של שמשיה נוספת.

 

39.לפיכך, נדחית טענת הנתבעות באשר להשתת אשם תורם על כתפי התובע, והתביעה מתקבלת במלואה.

 

40.מכל מקום, בהתאם להלכות הנוהגות, על בית המשפט "להתחשב בצורך של המזיק לקבל החלטה מהירה בלא שיוכל לבחון לעומק את החלופות השונות העומדות לפניו ובלא שיוכל להתכונן לכך מראש" (ע"א 5604/94 (2004)); ואם כך הדבר לגבי מזיק, קל וחומר ביחס למי שנפגע בגופו בשל התרשלותו של מזיק.

 

גם מטעם זה לא מצאתי להשית כל אשם תורם על התובע.

 

41.כך או כך, לא ניתן להתייחס לפעולותיו של התובע כ'גורם זר מתערב' כטענת הנתבעות, שכן התובע עצמו הוא הניזוק וההתנהגות האנושית ככלל אינה ניתנת לצפייה. מכל מקום, הנתבעת לא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענתה כאילו התנהגותו של התובע היתה לא צפויה או נגועה בחוסר תבונה. גם כאן, מדובר בטענה בעלמא, ללא תימוכין או ראיות, ללא עדויות או מסמכים ואף מטעם זה דינה להידחות.

 

42.אוסיף עוד כי מעופה של שמשיה שלא קובעה כיאות (שכן לא הוכח אחרת) הוא בגדר הצפיות של מחזיקת האתר; לפיכך, בגדר הצפיות שלה גם ניסיון של מתרחץ לבלום מעופן של שמשיות בסביבתו וגם מטעם זה, נדחית טענת הנתבעות כאילו היה בהתנהגותו של התובע משום גורם זר מתערב.

 

43.על כן, מצאתי להשית אחריות מלאה על הנתבעות בגין נזקיו של התובע ולחייבן בפיצוי מלא של נזקיו.

 

הנזק

 

44.כאמור, כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע חתכים באוזן ימין וביד ימין.

 

45.פרופ' חייק יוסף, אשר בשל הפערים שבין חוו"ד הצדדים מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית.

 

46.כעולה מן המסמכים הרפואיים ומחווה"ד, התובע נתפר ביד ימין/זרוע ימין ובאוזן ימין.

 

47.בבדיקת המומחה נמצאו אצל התובע צלקת רחבה עם סימני תפירה בזרוע ימין וצלקת נראית לעין בחלק הלא משוער קדמת טרגוס ועד לקו שיער הזקן מימין כ-2 ס"מ.

 

פרופ' חייק קבע כי הצלקות יציבות ואינן עתידות להשתנות.

 

48.על פי חווה"ד, הצלקת בפנים וביד נראית לעין מכערת ומעוותת. פרופ' חייק קבע נכות בשיעור של 10% בגין הצלקת בפנים (גם בשל מעורבות האפרכסת) ונכות בשיעור של 5% בשל הצלקת בזרוע.

 

בחווה"ד קבע פרופ' חייק כי אין לקבוע נכות זמנית.

 

ראשי הנזק

 

הפסד השתכרות ופגיעה בפוטנציאל ההשתכרות

 

49.התובע אינו טוען להפסדי השתכרות בעבר ובהתאם, לא הביא כל ראיות להוכחתם. על כן, איני פוסקת דבר בראש נזק זה.

 

50.התובע טוען כי פוטנציאל ההשתכרות שלו גבוה מהשכר הממוצע במשק וזאת נוכח "נתוניו הגבוהים, היחודיים והבלתי רגילים", בין היתר משום שלימד את עצמו את השפה היפנית, משום שהתחיל לעבוד זמן קצר טרם שמיעת הראיות בשכר גבוה יחסית (8,500 ₪) ומשום שהתקבל ללימודים גבוהים (אותם הפסיק כעבור סמסטר ועם פרוץ מגפת הקורונה).

 

בהתאם, מבקש התובע להעמיד את פוטנציאל ההשתכרות שלו על בסיס של 18,000 ₪.

 

על בסיס שכר זה ונוכח הנכות הרפואית שנקבעה לו ואשר התובע סבור כי היא שוות ערך לנכותו התפקודית, עותר התובע לפיצוי בסך של כ-754,000 ₪ בראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד ופגיעה בפוטנציאל ההשתכרות, כשלכך יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% בסך של 94,000 ₪ בקירוב.

 

51.לטענת הנתבעות, עוד לפני התאונה התובע "לא החזיק באף מקום עבודה". לטענתה, התובע העיד כי הוא משתכר בעבודתו החדשה סך של 7,500 ₪ ולא 8,500 ₪ כפי שטוען בסיכומיו. בהשוואה להכנסותיו לפני התאונה – כך הנתבעת – הרי שהתובע הולך מחיל אל חיל.

 

אלא שראיות באשר לעברו התעסוקתי של התובע לא הוגשו והתובע העיד כי הוא משתכר סכום נטו של 7,500 ₪ (עמ' 5 לפרוטוקול המתומלל, שורה 8).

 

52.לטענת הנתבעות, הנכות שנקבעה לתובע על ידי המומחה מטעם בית המשפט היא רפואית ולא תפקודית ולפיכך, לא נגרם לתובע "שום הפסד השתכרות כתוצאה מהתאונה".

 

53.לסיכום טענותיהן צירפו הנתבעות תשובות של התובע לשאלון כמו גם טפסי 106 ממקומות עבודה שונים.

 

התובע התנגד לצירופם של מסמכים אלה, באשר לא הוגשו במסגרת תיק המוצגים של הנתבעות וכיוון שצורפו רק לסיכומיהן.

 

לטענת הנתבעות, אין מדובר בראיות מפתיעות שכן הועברו אליהן על ידי התובע והן הגישו אותן אך במסגרת הסיכומים משום ש"לא יכלו לצפות מראש שהתובע יטען בסיכומים מטעמו כי הוא תובע סכום של 753,977 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד".

 

בכל הכבוד, אין מדובר בטענה שיכולה להישמע. ניתנו הנחיות ברורות באשר להגשת ראיות וגם אם סבורות הנתבעות כי מתקיימות הנסיבות בהן יתיר בית המשפט להגיש ראיות חדשות אף לאחר תום שמיעת הראיות ובשלב הגשת הסיכומים, הרי שיש להגיש בקשה מתאימה, לתמוך אותה בתצהיר ולאפשר לתובע יומו בכל הנוגע לראיות אלה.

 

הנתבעות צירפו מסמכים לסיכומיהן, ללא בקשה וללא הבהרה ואלמלא הזדעק התובע, כלל לא היו טורחות להסביר המחדל שהביאן להגיש ראיות שהיו בידיהן זה מכבר רק במצורף לסיכומיהן.

 

כלל הוא כי על בעלי דין להביא במרוכז את ראיותיהם. הגיונו של הכלל הוא להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ולשמור על ניהולו התקין של ההליך. במקרים חריגים בלבד יתיר בית המשפט סטייה מן הכלל, כאשר תרומתה של הראיה לגילוי האמת כה רבה, גם תוך פגיעה בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 473 (כרך א׳ 2020).

 

קיימים שיקולים שונים שיש להביא בחשבון בבחינת השאלה אם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור; בין היתר, אופי הראיה הנוספת, השלב שאליו הגיע המשפט, האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר וכן, תרומתה של הראיה לגילוי האמת (ראו רע״א 4729/16 משרד הבינוי והשיכון נ׳ מפלסי הצפון בע״מ (20.6.16).

 

המסמכים שצירפו הנתבעות אינן בגדר ראיות חדשות כי אם ראיות שהיו בידיהן משלב מוקדם של ההליך; יתר על כן, הנתבעות לא הבהירו כיצד יתרמו מסמכים אלה לגילוי האמת, גם תוך פגיעה בכללי הפרוצדורה.

 

בנסיבות, הראיות אינן מתקבלות ולא יוחס להן כל משקל בעת פסיקת הפיצוי לתובע.

 

54.כאמור, נגרמו לתובע צלקות הן בפנים, בסביבת האוזן הימנית והן בזרוע. הצלקת שבפנים הוכתרה על ידי המומחה מטעם בית המשפט כצלקת מכערת. ברי כי משקלה של צלקת זו משמעותי יותר מן הצלקת שבזרוע, הן נוכח אחוזי הנכות שנקבעו בגינה והן בשל מיקומה.

 

55.מן הראיות שהוגשו, לא התרשמתי כי יש בצלקות משום פגיעה ביכולתו של התובע לעבוד ולהשתכר.

 

העובדה היא שהתובע החל את לימודיו האקדמיים כחודש לאחר הפגיעה (עמ' 16 לפרוטוקול המתומלל, שורות 24-29) ומכאן כי על אף שהיה מדובר בצלקות טריות ובאירוע טרי, לא מנע ממנו מראה הצלקות להמשיך בחייו כפי שהתכוון עובר לתאונה.

 

56.מנגד, הכלל הנקוט הוא כי "אין לדעת מה הפרעה תיגרם לתובע בעתיד בגין נכות זו, אפילו נראה הדבר רחוק בשלב זה של חייו" (ר' 286/89, מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לבטוחי רכב בע"מ, 22.5.91).

 

57.גם בסיס השכר לו טוען התובע אינו מתקבל.

 

שכרו של התובע בעבודתו אינו מעיד על פוטנציאל השתכרות גבוה מן הממוצע במשק ואינו מלמד על יכולות השתכרות גבוהות מן הממוצע.

 

מאידך, ברי כי התובע נחבל בתחילת דרכו המקצועית ונפגע טרם צייר את מסלול חייו, כשאין בשכרו כיום כדי להעיד על פוטנציאל ההשתכרות שלו.

 

לפיכך, יהיה בסיס השכר לחישוב השכר הממוצע במשק.

 

58.בשים לב לשיעור הנכות הרפואית ממנה סובל התובע ולאופי הנכות, כשלטעמי הנכות שיש בה להשפיע על פוטנציאל ההשתכרות של התובע היא הנכות בפנים (להבדיל מן הנכות בזרוע) מצאתי - בהתאם לפסיקה הרווחת - כי הדרך הנאותה לפצות את התובע היא בקביעת סכום גלובלי.

 

59.ונוכח גילו של התובע ושנות ההשתכרות הצפויות לו, בהתחשב בכך שבשלב זה לא נראית השפעה תפקודית של הפגיעה על חייו של התובע ובשים לב לאופי הפגיעה, אני מוצאת לפסוק פיצוי בראש נזק זה בסך גלובאלי של 67,000 ש"ח המתחשב גם בכך שפיצוי אקטוארי מלא עבור צלקות הפנים מגיע כדי 376,000 ₪ (ללא פנסיה).

 

60.ויובהר כי סכום הפיצוי כולל גם הפסדי פנסיה.

 

עזרת הזולת ונסיעות לעבר ולעתיד

 

61.התובע עותר לפיצוי בסך של 30,000 ₪ לעבר ולעתיד על פי אומדן "בסכום גלובאלי נמוך" בין היתר משום שנזקק לעזרת זולתו (בעיקר בני משפחה) ומשום שהוא "נדרש ויידרש בעתיד להוצאות נסיעה מוגברות ולהוצאות רפואיות שמחוץ לסל הבריאות". על כך יש להוסיף, לטענת התובע את עלות הפינוי במד"א וכן נסיעה לבדיקה אצל המומחה מטעם הנתבעות כמו גם מחירה של המשחה בה השתמש (או עודנו משתמש).

 

הנתבעת מציעה כי ייפסק בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 1,500 ₪.

 

62.אף אני, כצדדים עצמם, סבורה כי בראש נזק זה יש לפסוק פיצוי גלובאלי.

 

צורפו מסמכים רפואיים מיום האירוע בלבד, הגם שהן התובע והן אביו העידו כי היה צורך בהחלפת תחבושות והורדת תפרים.

 

63.אביו של התובע העיד יותר על מצבו הכללי של התובע ופחות על העזרה שהושיט לו.

 

64.לא קיימים מסמכים, תיעוד על תלונות, טיפולים או צרכים מסויימים או מוגברים של התובע בשל פציעתו בתאונה וכאמור, כבר כחודש לאחר התאונה החל התובע בלימודים אקדמיים.

 

65.בשים לב למכלול הנתונים וכשהדעת נותנת כי בימים הסמוכים לתאונה נזקק התובע לעזרה ולו מינורית, תוך התייחסות לנזק שנגרם, לטיפול שנדרש בעקבותיו ולהוצאות (המעטות) המגובות בקבלות, אני פוסקת בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 3,000 ₪.

 

כאב וסבל

 

66.לטענת התובע, הפגיעות שנגרמו לו הן בגדר "חתכים משמעותיים שנתפרו בהליך רפואי כואב, ובזמן הטיפול הרפואי ועד היום הן מסבות לתובע פצעים וגרד".

 

התובע מעיד כי הצלקות מגרדות. לדבריו, "כשאני נוגע באוזן הימנית בצלקת מימין זה כואב". לדבריו, הצלקות מכאיבות גם בשינויי טמפרטורות (עמ' 5 לפרוטוקול המתומלל, שורות 17-19).

 

זאת ועוד, כפי שטוען התובע בסיכומיו, הוא צעיר ורווק ואינו מצוי בזוגיות (הגם שבדיון שהתקיים העיד כי הוא מצוי בקשר זוגי מזה שבועיים ימים, עמ' 12 לפרוטוקול המתומלל, שורות 22-23) ואילו הצלקות המכערות גורמות לו לביטחון עצמי נמוך גם בהקשר התעסוקתי וגם בהקשר החברתי-רומנטי.

 

לפיכך, עותר התובע לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בראש נזק זה.

 

67.הנתבעות מציעות פיצוי בסך של כ-55,000 ₪ שהוא "מכפלת הסכום בגין כאב וסבל על פי חוק הפלת"ד".

 

68.בשים לב לנסיבות הפגיעה, להפתעה הכרוכה בה, לאחר שצפיתי בתמונות הצלקות, גם סמוך למועד הפגיעה וגם לאורך ההחלמה, נוכח אחוזי הנכות שנותרו לתובע ומיקומן של הצלקות, כמו גם השפעתן על התובע, אני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בסך של 81,000 ש"ח בראש נזק זה.

 

69.סיכום ראשי הנזק

 

הפסד השתכרות – 67,000 ש"ח

 

עזרה והוצאות – 3,000 ש"ח

 

כאב וסבל -81,000 ש"ח

-----------

סה"כ151,000 ש"ח

 

הוצאות

 

70.הנתבעות צירפו לסיכום טענותיהן ראיות שהיה עליהן להגיש במסגרת תיק המוצגים; בצדק טוען התובע כי נדרש להגיב ולהשקיע זמן עבודה נוסף.

 

זאת ועוד, הנתבעות ניהלו את ההליך תוך שהן מכחישות את טענות התובע ומעלות טענות מלוא הטנא, ללא כל ביסוס או הוכחה.

 

הנתבעות דחו את הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בפשרה, אך לא טרחו להביא ראיות להוכחת טענות שהעלו, חלקן כלאחר יד.

 

כמובן שבידי הצדדים לדחות הצעות לפשרה שמעלה בית המשפט, אך מצופה כי דחיה כזו תיעשה על בסיס מסד עובדתי או משפטי שיש בו להצדיק דחייתה של הצעה, ודאי כאשר ההצעה מועלית לבקשת הצדדים ולאחר בחינה מדוקדקת של נסיבות ההליך.

 

71. לפיכך, על פי בקשת התובע, ובהתאם לסמכות הקנויה לי בתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 מצאתי לחייב את הנתבעות בהוצאות לטובת התובע בסך כולל של 6,000 ₪.

הגם שראוי היה לפסוק הוצאות גם לטובת אוצר המדינה, איני עושה כן.

 

סוף דבר

 

72.הנתבעות ישלמו לתובע סך של 151,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,334 ₪ ובצירוף הוצאות משפט (אגרת משפט, חווה"ד הרפואית מטעם התובע, חלקו של התובע בעלות שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט) וההוצאות שנפסקו בסעיף 71 לפסק הדין.

 

הסכומים כולם ישולמו בתוך שלושים ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומם בפועל.

 

המזכירות תחסה שמו של התובע גם מכותרת המסמך.

 

 

ניתן היום, כ"ח אדר תשפ"ג, 21 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ