באיחור של שנים הגיש אדם בקשה להירשם כבעל שתי חלקות שלטענתו רכש ב-1992. השופטת קיבלה את התביעה רק ביחס לאחת החלקות ומתחה ביקורת על הנוהג לא להשלים עסקאות במקרקעין ברישום.
אדם שרכש לטענתו בשנות ה-90 שתי חלקות בכפר סאג׳ור בצפון ביקש לרשום אותן על שמו. המוכר טען שמכר לאיש רק חלקה אחת ושהשנייה כלל לא הייתה בבעלותו. הוא הוסיף שהחלקה השנייה השתרבבה להסכם מתוך הטעייה. השופטת ישראלה קראי-גירון קיבלה באחרונה את עמדתו וקבעה שהתובע זכאי להירשם כבעלים רק ביחס לאחת החלקות.
בתביעה שהוגשה ב-2016 טען התובע שב-1992 נחתם בינו לבין הבעלים של שתי חלקות בכפר סאג׳ור שבגליל העליון הסכם בו מכר לו האחרון את כל זכויותיו בחלקות.
לדבריו, העסקה לא הסתיימה ברישום והוא מבקש כעת לרשום אותן על שמו. הוא הוסיף שב-2009 נמכרה אחת החלקות שרכש לצד שלישי ללא ידיעתו והסכמתו. הוא הסביר שבכפר סאג׳ור קיימת תופעה בה אנשים מוכרים קרקעות שאינן שלהם, רק משום שהזכויות בהן עדיין רשומות על שם הוריהם או סביהם. זאת, בהתעלם מהתחייבויות קודמות למכירת אותן קרקעות.
לדבריו, הוא ובני משפחתו עיבדו את החלקות מיד לאחר רכישתן והזכויות בהן נרכשו בתמורה מלאה של 20,000 שקל ובתום לב.
מתגובות הנתבעים התברר שהמחלוקת קיימת רק בקשר לאחת החלקות, שכן בנוגע לחלקה השנייה הייתה הסכמה שהזכויות בה נמכרו לתובע.
המוכר אישר בעדותו שמכר את הזכויות באחת החלקות לתובע אך טען שהאחרון הוסיף להסכם גם את החלקה השנייה, מבלי ליידע אותו. הוא ציין שלנוכח יחסי הידידות העמוקים בינו לבין התובע בטח בו ולא קרא את ההסכם אלא הניח שהוא משקף את ההבנות שהושגו בעל פה.
לטענתו, החלקה השנייה מעולם לא הייתה בבעלותו ומאחר שההסכם זויף על ידי התובע, דין ההסכם כולו להתבטל, כולל לגבי החלקה שנמכרה.
בעל הזכויות הרשום בחלקה שבמחלוקת טען שב-2009 רכש את הזכויות בה מבעלת הקרקע, שרכשה אותה מהבעלים המקורי אך לא רשמה אותה על שמה. הוא ציין שקיבל את הסכמת יורשיו החוקיים של הבעלים המקורי לעסקה והם שיתפו פעולה בהעברת הזכויות על שמו.
התובע לא חלק על שרשרת העברת הזכויות שתיאר הנתבע אך טען שההעברה נעשתה בקשר לחלקה אחרת הסמוכה לחלקה שהוא רכש.
נוהג נפוץ
בתחילת דבריה מתחה השופטת ישראלה קראי-גירון מבית המשפט המחוזי בחיפה ביקורת חריפה על הנוהג הנפוץ לדבריה שלא לרשום עסקאות במקרקעין מה שמצריך את בתי המשפט לדון בטענות בדבר עסקאות נוגדות שנים רבות אחרי ביצוען על סמך עדויות וזיכרון אנושי.
השופטת קיבלה את טענות המוכר שהעסקה נערכה רק בקשר לחלקה אחת ולא שתיים. לדבריה, גם התמורה ששולמה תומכת במסקנה שהתובע רכש זכויות רק בחלקה אחת. השופטת ציינה שהתובע לא הסביר את השיהוי ברישום זכויותיו וכנראה הדבר היה על רקע הבעייתיות בהסכם שכלל בשל טעות או הטעייה מכירה של חלקה נוספת.
במקביל היא דחתה את טענות התובע שהעסקה מ-2009 מול הצד השלישי נערכה ביחס לחלקה סמוכה מהיעדר הוכחה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובע זכאי להירשם כבעל הזכויות בחלקה אחת, בכפוף להשלמת הנדרש על פי דין לרבות תשלומי מיסים.
התובע חויב בהוצאות של 6,000 שקל.
עו"ד שי אולשביצקי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין