תושבי השטחים שבנם סובל ממחלת כליות, גילו כי ביטוח לאומי מסרב לשלם להם קצבאות בטענה שאינם תושבי ישראל. הזוג ניצח באחרונה במאבק על התושבות, והמוסד חויב בהוצאות גבוהות בשל פגמים קשים שהתגלו בהתנהלותו.
האב, יליד כווית, ורעייתו ילידת מזרח ירושלים, הורים לילד הסובל ממחלת כליות ונזקק לטיפולי דיאליזה, ומתגוררים במזרח ירושלים. בשנת 2010 הם גילו כי אינם זכאים לקצבה עבור בנם, כיוון ששמם נגרע ממרשם המבוטחים של ביטוח לאומי.
כידוע, חוק הביטוח הלאומי חל רק על "תושב ישראל", כלומר, מי שמרכז חייו בישראל. אלא שלטענת פקיד התביעות של ביטוח לאומי, בין השנים 2002 ל-2009 בני הזוג לא חיו בשטח ישראל אלא בכפר אל-ראם ש"מחוץ לתחום".
לייעוץ בתחום ביטוח לאומי:
עו"ד ביטוח לאומי
ב-2011 הגיש הזוג תביעה כנגד ביטוח לאומי לבית הדין לעבודה בירושלים. בתביעתם הם טענו כי מרכז חייהם במהלך שנים אלו היה בתחומה המוניציפלי של ירושלים.
הם הוכיחו כי הם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות, וכי האב אף עבד בתחומי ישראל. הזיקה היחידה שלהם לאל-ראם, לטענתם, היא מוסדות החינוך של ילדיהם, אולם המגורים בפועל לאורך השנים הנטענות היו בבית חנינה.
מנגד טען המוסד כי בשנים האמורות התובעים לא היו תושבי ישראל. הראייה המרכזית שעליה ביסס את טענתו הייתה תמלילי החקירות שנערכו לתובעים, לילדיהם ולבני משפחה בשנת 2010.
שקרים ותחבולות
לאחר דיונים ממושכים ושמיעת עדויות הצדדים, מצאה השופטת רחל בר"ג-הירשברג כי גרסתם של בני הזוג מסתברת יותר מגרסת המוסד. משכך נקבע כי התובעים היו תושבי מדינת ישראל בשנים 2002 – 2009.
יתר על כן, מעיון בתמלילי החקירות מצאה השופטת כי נפלו בחקירה פגמים חמורים. בין השאר היא התוודעה לחוקר שהילך אימים על הנחקרים, הציג להם עובדות שקריות והודה כי גיבש דעה קדומה על המשפחה עוד טרם החקירה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על התנהלות המוסד והחוקר מטעמו, והתייחסה ביתר שאת לחקירות שביצע החוקר עם הקטינים שלא בנוכחות הוריהם.
"הפגם החמור והמקומם מכולם הוא זה של תשאול קטינים ללא נוכחותו של אדם בגיר זאת תוך ניסיון חמור ל'משוך אותם בלשונם' באמצעות 'תחבולת חקירה' פסולה מעיקרה בה אומר החוקר לקטין, כי דבריו סותרים את דברי אמו, על אף שאין בדבר אמת". כתבה השופטת בפסק הדין.
השופטת קבעה כי ההיקף הרחב של הפגמים בחקירת התובעים מצדיק לפסול את ממצאי החקירות כראייה, וכי החלטת המוסד שהסתמכה עליהן ניתנה שלא כדין – ודינה להתבטל.
"על תוצאותיה הקשות של החלטה זו, גריעת שמם של התובעים וילדיהם ממרשם המבוטחים ובפרט ממי שזכאים לשירותי בריאות ממלכתיים, אין צורך להכביר מילים. לא כל שכן כאשר בעניין מעורב קטין הזקוק לטיפול רפואי סדיר במחלה קשה" סיכמה השופטת את הדברים והורתה להעביר עותק של פסק הדין ליועץ המשפטי של ביטוח לאומי ולמנכ"ל המוסד, לשם בחינת נהלי החקירות, בפרט אלה של קטינים.
לבסוף, חייבה את המוסד בהוצאות משפט בשכ"ט בסכום כולל של 10,000 שקלים. סכום גבוה זה, קבעה השופטת, מבטא את מורת הרוח משלל הפגמים הקשים שהתגלו בהחלטת המוסד ובהתנהלותו.
- ב"כ התובעים: עו"ד ג'וני שחאדה
- ב"כ הנתבע: עו"ד ענבל לש
* עורך דין דרור שוסהיים עוסק בדיני ביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין