ההחלטה לאפשר שימוש בזרע של חייל שנפל מהווה פריצת דרך חשובה, אך גם מעלה שאלות משפטיות ואתיות. עד כמה נכון להביא לעולם ילד שנולד מתוך שכול?
בפסק דין תקדימי אישר בית המשפט לענייני משפחה באילת לשרון איזנקוט, אמו של החייל מאור איזנקוט ז"ל, להשתמש בזרעו שהוקפא לאחר מותו לצורך הבאת נכד לעולם. בית המשפט נשען בהחלטתו על עדות נדירה של חבר ילדות שתיאר שיחה מצמררת שנערכה רגע לפני הקרב הגורלי, במהלכה מאור הביע רצון ברור וחד-משמעי להביא ילדים לעולם ואף העלה את האפשרות להקפיא זרע ברגע שיצא הביתה.
זהו לא רק אירוע משפטי דרמטי, אלא גם נקודת ציון מוסרית וערכית המחייבת אותנו כחברה לעצור לרגע ולשאול שאלות קשות ונוקבות. אין ספק כי פסק הדין מציע נחמה ואור למשפחות שכולות. הוא נותן מענה אנושי עמוק לרצון הטבעי להמשכיות, לזיכרון חי ולתחושת משמעות לחיים שנגדעו. אך דווקא בשל הרגישות והאמפתיה האנושית העמוקה הטמונה בפסיקה זו, עולה צורך אמיתי לדון בסוגיות אתיות, משפטיות וחברתיות, שיש להתמודד איתן בכנות ובאומץ.
ראשית, האם הרצון של ההורים, מובן ככל שיהיה, הוא סיבה מספקת להביא לעולם ילד שיגדל יתום מאב מרגע הלידה? בסופו של דבר, כנראה שהילד שייוולד יאלץ לשאת עימו משקל כבד של זהות, ציפיות וזיכרונות שלעולם לא יהיו שלו.
מדרון חלקלק
שנית, הפסיקה הזו מדגישה את האזור האפור שהחוק טרם הסדיר במלואו. האם די בשיחה לא פורמלית בין שני חברים כדי לראות בה צוואה מחייבת? במקרה זה, בית המשפט אכן ראה בשיחה זו רצון ברור ומובהק. אולם ללא גבולות ברורים, אי אפשר להתעלם מהאפשרות להרחבת הפרשנות המשפטית ומהחשש מפני החלטות עתידיות המבוססות על עדויות שאינן חד משמעיות.
בנוסף, עולה שאלה לגבי האחריות החברתית והמדינתית כלפי המשפחות השכולות. נכון שהמדינה מחויבת לתמוך במשפחות שאיבדו את היקר להן מכל, אך חשוב לשאול האם החלטה כזו, עם השלכותיה ארוכות הטווח על הילד שייוולד ועל החברה היא הדרך הנכונה לממש אחריות זו? ובכלל, מהם הגבולות הראויים למעורבות המדינה בנושא כה אישי ורגיש?
לא ניתן להתעלם מהכאב העצום והצורך האנושי העמוק בנחמה ובהמשכיות. ההחלטה היא הבעת סולידריות חברתית כלפי משפחה שאיבדה את היקר לה מכל. אך עלינו לזכור תמיד כי פסקי דין הם לא רק מענה אנושי למקרה פרטי, אלא הם קובעים נורמות חברתיות שיחולו על כולנו ללא יוצא מן הכלל.
חובתה של מערכת המשפט היא להמשיך ולדון בסוגיה מורכבת זו, להציב גבולות משפטיים ברורים ולהבטיח שהרגש והחמלה לא באים על חשבון השיקולים האתיים והמשפטיים, שבראשם טובת הילד שייוולד.
- עו"ד אביטל רבינוביץ עוסקת בדיני משפחה, אפוטרופסות, ירושות וצוואות
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.