ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב 
לפסק הדין בעניין ר.ת.ז. (קטינה) נ' פרקליטות מחוז דרום - אזרחי ואח'
הליך פשוט הסתבך בשל עקשנות המדינה- בתביעת אבהות שהגישה קטינה לאחר שהאב הנטען נפטר בפתאומיות, טענה אמה כי לא הספיקה לרשום את הקטינה כבתו, אולם כולם, לרבות הקטינה עצמה ומשפחתו המורחבת, יודעים כי זו בתו. המדינה התעקשה על בדיקת רקמות, גם כשהאם טענה, כי אינה יכולה לממן את הבדיקה היקרה. מה קבע ביהמ"ש?
האב הנטען נפטר באופן פתאומי מדום לב, לפני שהספיק לרשום את הקטינה כבתו במשרד הפנים. לפיכך, הגישה הקטינה, באמצעות אמה, תביעת אבהות לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.
לטענת האם, היא ניהלה עם המנוח קשר זוגי, אך לא נישאה לו. כשנה לאחר שהכירו, היא נכנסה ממנו להיריון והקטינה נולדה. המנוח, כך טענה, הכיר בקטינה כבתו, והיא ראתה בו כאביה וקראה לו 'אבא'.
לתביעה צירפה האם תמונות בהן נראה המנוח, בין היתר, כשהוא מקלח את הפעוטה וחוגג עמה יום הולדת בגן. האם הוסיפה, כי משפחתו המורחבת מכירה בקטינה כבתו, וכך גם ילדיו מנישואים קודמים (הוא היה גרוש).
המדינה בתגובתה, דרשה כי אבהות המונח תוכח ביולוגית, באמצעות בדיקת רקמות. לטענתה, במצב בו מדובר באדם שנפטר, ולא יכול להביע את עמדתו, ביצוע הבדיקה מתחייב.
האם טענה כי עקרונית, היא אינה מתנגדת לבדיקה, אך היא לא יכולה לממן אותה, שכן משמדובר באדם מת, עלות הבדיקה יקרה, ועשויה להגיע לסכום של כ- 7,500 שקל. היא הדגישה, כי כל בני משפחתו של המנוח, ובכלל זה גם גרושתו, הסכימו לתביעה, ובכך די כדי להוכיח כי דבריה אמת.
למרות זאת, עמדה המדינה על דחיית התביעה ככל שלא תבוצע בדיקת הרקמות. נטען, כי האם כלל לא הוכיחה שניהלה עם המנוח מערכת יחסים זוגית תחת קורת גג אחת, וכי "נימוק חסרון הכיס אינו משכנע".
לא ניתן להתעלם מעדות המשפחה
בניגוד לעמדה זו, קיבלה השופטת גאולה לוין את התביעה. לדבריה, אמנם בדיקת רקמות היא הראייה הטובה ביותר לאבהות, אך אין באי-ביצועה כדי לשלול את האפשרות לשכנע את בית המשפט באבהות, גם בדרכים אחרות.
נפסק, כי לא ניתן להתעלם מכך שעדים רבים מכירים את הקטינה כבתו של המנוח, בהסתמך על ההיכרות עמו, עם הקטינה ועם אמה. בפרט, כאשר גם גרושתו, שאין לה כל אינטרס בתביעה, מודה בכך.
מעבר לעדויות אלו שהותירו רושם מהימן, הזכירה השופטת את התמונות הרבות שהציגה אם הקטינה.
לעומת שלל עדויות אלו, ציינה השופטת, כי המדינה לא הביאה כל ראיה שמערערת את גרסת האם. אם כולם משוכנעים שהמנוח אבי הקטינה, אין לפקפק באמיתות התביעה, קבעה השופטת והוסיפה, כי לא ניתן להסיק שהאם משקרת רק כיוון שאינה יכולה לבצע את הבדיקה מטעמים כספיים.
עוד נפסק, כי בניגוד לעמדת המדינה, לא צריך לחיות באותו בית כדי להביא ילד לעולם.
לבסוף, הוסיפה השופטת, כי הצהרת האבהות משרתת גם את טובת הקטינה, אשר גדלה כל חייה בידיעה כי המנוח הוא אביה וקיימה עמו ועם משפחתו קשר רצוף.
לפיכך, הצהירה השופטת כי המנוח הוא אבי הקטנה והורתה על החלפת שם המשפחה של הקטינה לשמו של המנוח. הוצאות לא נפסקו.
חבל שהמדינה לא חויבה בהוצאות
עו"ד איתן ליפסקר, העוסק בתחום המשפחה, מצדיק את הקביעה. לדבריו, "לבית המשפט ישנו 'ארגז כלים' מגוון והוא יכול להכריע בעניין גם באמצעות חקירות ושמיעת ראיות נסיבתיות".
לעומת זאת, הוא מציין, כי "עמדתה הנוקשה של המדינה ראויה לגנאי. עמדה זו מתעלמת ממגמת הפסיקה וגוררת את הצדדים להתדיינויות ארוכות ומיותרות. יש להצטער על כך שבסופו של יום לא מצא בית המשפט לכל הפחות לחייב את המדינה בהוצאות משפט".
לפסק הדין בעניין ר.ת.ז. (קטינה) נ' פרקליטות מחוז דרום - אזרחי ואח'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.