1. לפני תביעה לאבהות בה מבקשות קטינה ילידת *****(להלן - הקטינה) באמצעות אמה (להלן - התובעת) כי יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המנוח א.ב.ח. ז"ל, שנפטר ביום ******, הוא אביה של הקטינה. כן מבוקש לקבוע כי שם משפחתה של הקטינה יהיה "ב.ח." וכי המדינה תבצע את כל הרישומים הדרושים על מנת שהקטינה תירשם בכל מרשם רשמי כבתו של המנוח.
2. על פי כתב התביעה, התובעת והמנוח הכירה באמצע שנת *** ובין השניים התפתחה מערכת יחסים זוגית ממנה נולדה הקטינה ביום ****** נטען כי המנוח לא התכחש לאבהותו, שימש לקטינה אב לכל דבר ועניין והקטינה ראתה בו כאביה וקראה לו "אבא". בן היתר נטען כי המנוח ליווה את התובעת במהלך ההיריון והלידה, גידל יחד עימה את הקטינה ולקח חלק בימי הולדת של הקטינה בגן. נטען כי משפחתו של המנוח התייחסה לקטינה כבתו של המנוח וכך גם ילדיו מנישואין קודמים.
לכתב התביעה צורפו תמונות של המנוח עם התובעת ושל המנוח עם הקטינה, החל משנת 2006 ואילך.
לעניין הרישום נטען כי המנוח לא נרשם כאבי הקטינה במשרד הפנים משום שתחילה התובעת לא ראתה בכך חשיבות ולאחר מכן העניין נדחה מעת לעת. צוין עם זאת כי המנוח רשם בכתב ידו את הקטינה בספח תעודת הזהות שלו. המנוח נפטר מדום לב ביום ****** בטרם הוסדר רישום הקטינה.
3. עמדת המדינה בכתב ההגנה הייתה שאין להיעתר לבקשה ללא עריכת בדיקת רקמות, מאחר שעסקינן בשינוי סטאטוס של אדם שנפטר. עיקר טענות המדינה בכתב ההגנה נסובות על שינוי פרטי מרשם של נפטר ועל הקושי הטמון בכך באין עמדת המנוח. מכך עמדת המדינה כי לא ניתן לשנות פרטי מרשם של מנוח אלא על סמך בדיקה גנטית אשר תוכיח את האבהות באופן וודאי. לעמדת המדינה הצטרף המוסד לביטוח לאומי, שביקש פטור מהתייצבות לדיונים.
4. עמדת הנתבעים 13 ו- 14, ילדיו של המנוח מנישואין קודמים, שהוגשה באמצעות אמם, הייתה כי ככל שיתברר במסגרת ההליך כי המנוח הוא אביה הביולוגי של הקטינה, אין מצידם התנגדות שינתן פסק דין הצהרתי כמבוקש. בדיון הודיע ב"כ הנתבעים 13 ו-14 כי הם אינם מתנגדים לתביעה וכל החלטה של בית המשפט תהיה מקובלת עליה.
5. ב"כ התובעים הגיש הודעה לה צורפו מכתבים של נתבעים 3 - 11 (אביו, אחיו ואחיותיו של המנוח) ולפיהם ידוע לכל אחד מהם כי המנוח הוא אביה של הקטינה שנולדה לו מיחסיו עם התובעת וכי עד לפטירתו התייחס אל הקטינה כבתו לכל דבר והיא ראתה בו את אביה. הנתבעים 3 - 11 הביעו כולם הסכמה כי יינתן פסק דין הצהרתי לפיו הקטינה היא בתו של המנוח.
6. בירור התובענה התפרש על שתי ישיבות. בישיבה מיום 25.12.2012 ביקש ב"כ התובעות לנהל הליך הוכחות תחת הפנייה לבדיקת רקמות, בשל עלות הבדיקה. לדבריו בשל פטירת המנוח נדרשת בדיקה של כמה בני משפחה של המנוח, דבר שמייקר את העלויות שעשויות להגיע כדי 7,500 ש"ח. לבקשת ב"כ התובעות, התנהל איפוא הליך הוכחות, במהלכו נשמעו עדויותיהם של התובעת, גרושתו של המנוח ושניים מאחיו של המנוח.
7. גרושתו של המנוח (אם הנתבעים 13 -14) סיפרה בעדותה:
"אני יודעת מהדברים שלו, שהילדה היא שלו, הוא אפילו הביא אותה אליו מדי פעם לשבתות, הוא בא לבקר איתה אצלי בבית כדי שהיא תראה את הילדים שלי.... ידעתי מהילדים שלי שנולדה לו ילדה. גם הילדים שלי היו מעורבים בנושא שנולדה להם אחות. דרך הילדים ידעתי כל הקשר של המנוח עם אמא של הקטינה. נפגשנו פעם אחת ביום הולדת 11 של הבת שלי, לפני 4.5 שנים. הקטינה גם הייתה איתה. ידעתי שהיא הבת של המנוח. המנוח הציג את הקטינה כבתו. ראיתי את הילדה ממש כשהיא הייתה בת חצי שנה, לפני כן ראיתי אותה בתמונות. הוא הגיע איתה לימי הולדת של הילדים שלי, גם בגן" (עמ' 3, שר' 18 - 28 לפרוטוקול מיום 25.12.2012).
העדה גם סיפרה בעדותה כי ידעה על הקשר בין התובעת למנוח עוד לפני שהקטינה נולדה.
8. התובעת סיפרה בעדותה כי הכירה את המנוח בשנת **** ולאחר כשנה נכנסה להיריון. היא הציגה תמונות ממסיבת החינה של אחיה, שהתקיימה לדבריה לפני ההיריון, בהן היא מצולמת עם המנוח.
בעדותה הסבירה כי הימנעותה מבדיקה נובעת מהרצון להימנע מעלויות הבדיקה.
9. אחיו התאום של המנוח, מר ד.ב.ח. העיד כי ליווה את המנוח ואת התובעת במהלך תקופת ההיריון ולאחר כן. לדבריו, פגש את התובעת לראשונה בשנת **** כשהייתה חברה של המנוח ולאחר מכך המנוח סיפר לו שהתובעת בהייריון. לדברי העד באותה תקופה התגורר עם המנוח באשדוד והתובעת שהתה אצלם הרבה.
אח נוסף של המנוח, מר י.ב.ח., העיד גם הוא לפניי. גם עד זה סיפר כי הקשר בין המנוח לתובעת החל בשנת **** ולאחר שנת חברות התובעת נכנסה להריון, דבר עליו שמע מהמנוח. גם על פי עד זה באותה תקופה המנוח והתובעת היו מתראים מדי יום.
10. גם לאחר פרשת ההוכחות עמדה ב"כ המדינה בתוקף על כך שהתביעה תידחה מאחר שלא בוצעה בדיקת רקמות ולא הובאו ראיות אובייקטיביות לקיום חיים משותפים או קשר זוגי ממשי טרם הוריית הקטינה. ב"כ המדינה עמדה על החשיבות שברישום נכון של אבהות, שיש לו השלכות נרחבות על הקטינה ועל צדדים שלישיים. היא עמדה על סתירות בעדויות לגבי מועד ההכרות של הצדדים ומשך הזמן שחלף עד הוריית הקטינה ועל כך שעדויות בני משפחת המנוח, אין בהם כדי להעלות או להוריד. ב"כ המדינה הדגישה כי התובעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת להימנעותה מביצוע בדיקת רקמות. נימוק חסרון הכיס אינו משכנע לטענת ב"כ המדינה ומכל מקום אין בו כדי להוות נימוק סביר ולפטור את התובעת מהבאת הראיה הטובה ביותר לקביעת אבהות בפני בית המשפט.
דיון והכרעה
11. כפי שנפסק לא פעם, תביעת אבהות היא תביעה אזרחית, בה מידת ההוכחה הדרושה היא על פי מאזן הסתברויות (ע"א 275/61 פלוני נ' אלמונית, פ"ד טו(3) 2302 ; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736); (תמ"א (מח', י-ם) 406/92 פלוני (קטין) נ' אלמוני (08/12/1992) ; תמ"ש (ת"א) 13840/95 פלונית נ' אלמוני (25/06/2000) ; תמ"ש (י-ם) 19600/06 ל.נ. ואח' נ' היועמ"ש, (8/2/2007) ; תמ"ש (י-ם) 6381/03 מ.ג נ' היועץ המשפטי לממשלה (06/12/2005) ; תמ"ש (ראשל"צ) 21206-10-10 א.ל נ' משרד הפנים - לשכת רישום האוכלוסין (02/01/2012); תמ"ש (טבריה) 17467-09-10 נ.ב. נ' א.ח. (2.4.2012).
בדיקת סיווג הרקמות היא אמנם הדרך המהימנה ביותר לקביעת אבהות. היא מאפשרת מידת וודאות גבוהה מאוד ביחס לקשר הביולוגי והיא ללא ספק הראיה הטובה ביותר. אך דרך הוכחה זו אינה גורעת מהזכות של בעלי הדין לנסות ולהוכיח את טענותיהם העובדתיות בדרך אחרת, ואינה גורעת מיכולתו של בית המשפט לקבוע ממצאים על יסוד תשתית ראייתית שמובאת לפניו שאינה כוללת תוצאות של בדיקת רקמות, בשים לב להשלכות של "כלל הראיה הטובה ביותר". ככל שבית המשפט משתכנע, על בסיס תשתית זו, כי האב הנטען הוא אכן האב הביולוגי, אין מניעה כי בית המשפט יצהיר על האבהות.