האיש, שהסכים לתרום לעורכת הדין שלו זרע כדי להגשים את חלומה להיות אם, לא שיער שהיא תתבע מזונות בניגוד להסכם עמו. בית המשפט קבע שאינו יכול לפטור אותו מתשלום, גם אם הוא "רק" תורם, אבל פסק לו סכום מופחת במיוחד.
לפי גרסת האם, עורכת דין במקצועה, לפני כארבע שנים, התפתחה בינה לבין לקוח מערכת יחסים ידידותית והוא הסכים לעזור לה להביא ילד. השניים ביצעו הזרעה מלאכותית וזמן לא רב לאחר מכן נולדה בתם המשותפת.
בתחילת 2012 הופתע תורם הזרע כשקיבל מהאם תביעת מזונות בשם בתו. בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד דב נתן רוזנבלט, טענה האם כי הנתבע הסכים להורות משותפת ולא סתם לתרומת זרע. היא הסתמכה על ההסכם שנחתם בבית חולים באזור המרכז, שם נכתב במפורש שמדובר ב"צאצא משותף".
לייעוץ בענייני משפחה:
פנו ל-עו"ד דיני משפחה
היא סיפרה שהנתבע הבטיח לה לשלם מזונות. על כל פנים, גם אם הוא מתכחש לכך, כאבי הילדה הוא חייב לממן את צרכיה.
הנתבע סיפר דברים אחרים לגמרי. הוא טען, באמצעות עו"ד נטלי זץ-חורש, שהסכים לבקשת התובעת רק לאחר שהתחייבה שלא תהיה לו שום חובה כלפי הילדה. לגבי ההסכם, הוא טען כי היה זה הסכם סטנדרטי לטיפול פריון, שהיה חייב לחתום עליו כדי להתחיל בהליך, והוא אינו מעיד על כך שהסכים להיות הורה פעיל.
ויותר מזה, הנתבע הציג הסכם נוסף ממועד מאוחר יותר, שבו הצהירה התובעת שלא יהיו לו שום חובות כלפי בתו.
תבעה בניגוד להסכם
השופט טל פפרני מבית המשפט לענייני משפחה בחדרה החליט שההסכם השני – שהציג הנתבע – גובר על ההסכם שהציגה התובעת.
ההסכם הראשון, קבע השופט, נחתם כתנאי לתחילת תהליך ההזרעה. המילים "צאצא משותף", המופיעות בו, אינן מעידות על התחייבות להורות פעילה. אם היה זה הסכם "רציני" שמכוון להורות משותפת, היה עליו לכלול הוראות מפורטות בנוגע לאופן השותפות, החובות של הנתבע כלפי הצאצא, היקף המזונות שישלם, הסדרי הראייה שלו וכיוצא באלה.
לעומת זאת, בהסכם השני נכתב במפורש כי הנתבע מוותר על אבהות אך "ישמח לעזור במזונות" אם יוכל. בהסכם זה התובעת הצהירה שלא יהיו לה שום דרישות כלפי הנתבע.
השופט ציין שהתובעת אמנם לא חתמה על ההסכם, אך כן אישרה את תוקפו בהודעת דוא"ל, ואף ביקשה מהנתבע לחתום לה שהוא מוותר על אבהות ואינו מתנגד שהצאצא יאומץ בעתיד.
מכל אלה עולה, אם כך, שהסכם זה הוא ששיקף את כוונת הצדדים ולפיו – מדובר אך ורק בתרומת זרע ולא בהורות משותפת.
עם זאת, השופט הבהיר שבראש ובראשונה יש לחשוב על טובת הילדה, וקבע כי הנתבע לא יכול להסיר מעצמו כל אחריות לרווחתה. ההתחייבות בהסכם שלא יישא במזונותיה היא אינה מוסרית ואינה מחייבת את הקטינה ולכן תבוטל.
ואולם, חובת המזונות של הנתבע תהיה מצומצמת בהתחשב בכך שהתובעת מלכתחילה ביקשה לקחת על עצמה אחריות גדולה יותר על גידול הילדה. לכן, על הנתבע לשלם לבתו מזונות מופחתים בלבד, שהשופט העמיד על 1,500 שקל כולל מדור, וכן רבע מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של בתו.
אלא שבכך לא תם הסיפור, ובעצם רק בסוף הנחית השופט את המכה האחרונה: כרגע הנתבע אמנם יצטרך לשלם מזונות, אולם לאחר שבתו תגיע לגיל 18, הוא יוכל לתבוע החזרים מהאם, שהגישה את התביעה בניגוד להסכם.
בהתחשב בתוצאה זו, הנתבע גם לא חויב בהוצאות.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין