ניצחון קטן נרשם לעמותת אדם טבע ודין, כשבית המשפט העליון השעה היתרי בנייה שניתנו שלא כדין לבניית רפת בגעש.
בית המשפט העליון קיבל לפני כשבוע את ערעורה של עמותת אדם טבע ודין על החלטת המחוזי בלוד לאשר היתרי בנייה להקמת רפת בקיבוץ געש, שהתקבלו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון בניגוד לחוק ותוך פגיעה בזכויות הציבור והתושבים להתנגד לבנייה.
ב-2001 "רפת חוף השרון" קיבלה היתרים לבניית רפת על שטח של כ-32 אלף מ"ר בגעש. כעשור לאחר מכן היא ביקשה היתרים נוספים, הפעם לצורך בנייה על קרקעות בשטח 66 אלף מ"ר.
למרות שלא הוגשו לה תכניות בנייה מפורטות, הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון נעתרה והעניקה לרפת את ההיתרים המבוקשים.
עמותת אדם טבע ודין, שעיקר פועלה מתרכז בשמירה על שטחים פתוחים במדינה, ערערה מיד לבית המשפט המחוזי בלוד על דחיית ההשגות שהגישה לוועדת הערר של המועצה. עיקר טענתה הייתה שהיתרי הבנייה צריכים להתבטל משום שהוצאו שלא כדין ותוך פגיעה בזכות הציבור להתנגד לבנייה.
במרץ 2012 השופטת זהבה בוסתן החליטה להמתין עם הכרעתה עד לקבלת הכרעה בתיק דומה שהתנהל בעליון ("עניין לייכט").
כשנה וחצי לאחר מכן בית המשפט העליון הכריע בתיק וקבע כי לא ניתן להוציא היתר בנייה לרפת ללא אישור של תכנית בניה מפורטת, ופסל את ההיתרים שניתנו שם.
על רקע הכרעה זו השופטת בוסתן קבעה כי היתר הבניה שניתן לרפת בגעש אינו חוקי, אך עם זאת נמנעה מלבטלו מכוח "דוקטרינת הבטלות היחסית" של המשפט המנהלי, שקובעת כי ישנם מקרים שעדיף שלא לבטל את החלטת הרשות, גם אם לא ניתנה כדין, אלא למצוא פתרון ביניים.
במקרה הנוכחי, השופטת סברה כי מאחר שהרפת הסתמכה על היתר הבנייה ולביטולו יהיו השלכות קשות – הוא יעמוד על כנו, אך בד בבד היא חייבה אותה להגיש תוכניות בנייה מתאימות לכל היתר בנייה עתידי.
להשעות
מכאן ערעורה של העמותה לבית המשפט העליון, בו טענה כי הכרעת השופטת בוסתן אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין בעניין לייכט. העמותה ביקשה לפיכך לבטל את החלטת השופטת או לחילופין להשעותה עד שהרפת תגיש תכניות בנייה, עליהן ניתן יהיה להידבר במידת הצורך.
הרפת סברה אף היא כי השופטת שגתה בהחלטתה, אך מכיוון אחר. לשיטתה, יש בינה ובין הרפת בלייכט הבדלים מהותיים, שכן מיקומה נבחר לאחר שמשרדי הגנת הסביבה, הבריאות והחקלאות אישרו אותו, והושקעו בה מיליוני שקלים של גופים פרטיים וכספי ציבור. לפיכך, יש להשאיר את ההיתרים כמו שהם.
ביולי 2017 ובשלהי הדיונים, נראה שמנהלי הרפת הבינו כי בכל מקרה ייאלצו בעתיד לטרוח בהכנת תכניות בנייה ולכן החליטו להקדים את המאוחר, והגישו תכנית בנייה מפורטת לוועדה המחוזית.
למרות ההתפתחות החיובית, העמותה התעקשה לקבל הכרעה וערעורה התקבל חלקית. השופט חנן מלצר קבע כי בניגוד למקרה של לייכט, תת תכנית המתאר שחלה על הרפת בגעש כוללת הוראה מפורשת המחייבת הכנת תכנית בנייה, ולכן היתר הבנייה לא הוצא כדין.
אך בניגוד לשופטת בוסתן, השופט סבר כי לפני שמאשרים לרפת להמשיך לבנות, עליה להשלים את הליכי התכנון שממילא החלה, ומשכך הוא השעה את היתרי הבנייה לשנתיים, בהן תפעל הרפת להכשרת הבנייה לפי חוק. שופטי המותב ניל הנדל וסלים ג'ובראן הסכימו עם התוצאה של השופט מלצר ולאור תוצאות פסק הדין לא נפסקו הוצאות.
- באי כוח המערערים: עו"ד אסף רוזנבלום, עו"ד אלי בן ארי
- באי כוח המשיבים: עורכי דין גונן כהן, מירב מונבז-יוספיאן, נטע אורן, ישראל נשבן, אלי וילצ'יק, כרמית רבי
עו"ד אילן גלזר
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין