שבע השנים להגשת התביעה חלפו. בית המשפט קיבל את בקשת היזמיות, שמכרו את הדירה בנתניה לתובעים, לסילוקה על הסף
גבר ואישה שרכשו דירה בפרויקט מגורים בנתניה קיבלו מפתח בינואר 2016. כבר במעמד כניסתם לדירה הם התלוננו על ליקויי בנייה. בפברואר 2023 - שבע שנים וחודש לאחר המסירה - הם הגישו תביעה לקבלת פיצוי כספי. בתגובה הגישו היזמיות, מוכרות הדירה, בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, אותה קיבלה לאחרונה השופטת מרי יפעתי.
תחילת הפרשה ביוני 2015 אז חתמו התובעים, גבר ואישה, על הסכם מכר מול הנתבעות, יזמיות נדל"ן, לרכישת דירה בפרויקט מגורים בנתניה. את המפתח קיבלו השניים לאחר כחצי שנה, בינואר 2016, וכבר אז העלו טענות על ליקויי בנייה. לאחר כשש וחצי שנים, במאי 2022, הם שלחו למוכרות מכתב התראה בעניין הליקויים, טרם הגשת תביעה.
בתגובה למכתב הודיעו היזמיות על נכונותן לבדוק את הליקויים ולתקנם בעצמן, וזאת לפנים משורת הדין. הרוכשים, שעמדו על קבלת פיצוי כספי, סירבו להצעה והגישו לאחר כחצי שנה נוספת, בפברואר 2023, את תביעתם לבית המשפט, באמצעות עו"ד ניר אלטמן. במסגרת התביעה נדרש פיצוי בסך כ-307,500 שקל עבור ליקויי הבנייה, כמו גם ירידת ערך והוצאות נלוות.
בתגובה טענו המוכרות, שיוצגו על-ידי עו"ד ליה אנדל, כי התביעה התיישנה משהוגשה בחלוף יותר משבע שנים ממועד הכניסה לדירה וגילוי הליקויים. לטענה זו הגיבו הרוכשים בכך שעצם נכונות היזמיות במהלך 2022 לתקן את הליקויים מהווה "הודאה בזכות", לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, המאפסת את מרוץ ההתיישנות. ממילא, לטענתם, תביעתם לא התיישנה ויש לבררה לגופה.
צריך הודאה מפורשת
תחילה הבהירה השופטת יפעתי שאין למעשה מחלוקת בדבר הגשת התביעה בחלוף יותר משבע שנים מאז גילוי הליקויים לראשונה. היא הדגישה שגם לפי גישה מקלה שלפיה מרוץ ההתיישנות החל רק ב-19 לפברואר 2016 - מועד נתינת חוות דעת ראשונה מטעם מומחה התובעים בקשר לליקויים - הרי שעדיין חל איחור בן יומיים, משהתביעה הוגשה ב-21 לפברואר 2023.
בשלב זה ניגשה השופטת לברר את טענת ה"הודאה בזכות" שהעלו הרוכשים. היא הסבירה שלפי הפסיקה, הודאת נתבע בקיום זכות התובע - המאפסת את מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות - צריכה להיות "ברורה ומפורשת".
אלא שמתגובת היזמיות למכתב ההתראה ששלחו הרוכשים ב-2022, עלה שהן הופתעו מעצם הפנייה, וכי הליקויים הנטענים מעולם לא הובאו לידיעתן. יתרה מכך, לאחר ביקור בדירה שהתקיים ביולי 2022 כתב נציג הנתבעות ש"לאחר בחינת הליקויים, ומתוך רצון טוב, אנו מבקשים לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים". הוא הוסיף וציין כי "אין ברצוננו הטוב משום הודאה באחריות".
דברים ברוח דומה העלה הנציג בדואר אלקטרוני ששלח 11 ימים לאחר מכן, בו כתב שהיזמיות מעוניינות אומנם לתקן את הליקויים בעצמן, אך "זאת לפנים משורת הדין, ועל אף שיש לחברתנו טענות בדבר העדר אחריות".
לדברי השופטת, התכתבויות אלה מדברות בעד עצמן ומלמדות על היעדר הודאה "ברורה ומפורשת" מצד היזמיות, כנדרש בפסיקה, בקשר לאחריותן לליקויים הנטענים. "נהפוך הוא", כתבה, "הנתבעות מסייגות את הסכמתן, אינן מודות באחריות או בטענות התובעים, ואף מלינות כי ליקויים נטענים אלו לא הובאו לידיעתן במשך השנים".
בנסיבות אלה קבעה השופטת שאין מקום לאיפוס תקופת ההתיישנות. היא הורתה על דחיית התביעה שהוגשה נגד היזמיות, תוך חיוב בעלי הדירה ב-10,500 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.