"החברה לשיכון עממי" עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לחייב את העירייה להחזיר לה קרקעות, שלטענתה נלקחו ממנה במסגרת עסקה שנכפתה עליה לטובת מטרות ציבוריות, שכלל לא מומשו. ביהמ"ש קבע כי העסקה הייתה רצונית, ודחה את העתירה.
במהלך שנות הארבעים ולפני קום המדינה, רכשה החברה למעלה מ-30 דונם בפינת הרחובות וייצמן ופנקס בתל אביב, והקימה מאות יחידות דיור בעיר.
לימים, אושרו הליכים תכנוניים בקרקעות, ובשנת 1946 חתמה החברה על הסכם במסגרתו מסרה לעירייה שטח של כ-13,000 מ"ר, שיועד לבניית דרכים ומגרשים ציבוריים. עוד צוין בהסכמים כי בתמורה, תעביר העיירה לחברה שטח של 90 מ"ר משביל סמוך ו-5,244 לירות ישראליות.
לשאלות בתחום המקרקעין:
פנו ל-פורום דיני מקרקעין של אתר פסקדין
מכיוון שמרבית השטח הועבר לעיירה עוד לפני חתימת החוזה בין הצדדים, הוא נרשם בלשכת המקרקעין על שם העירייה בפעולה של "מכר ללא תמורה" (אף שהתמורה כן הועברה לחברה בסופו של דבר).
חלפו שנים רבות והעירייה לא עשתה שימוש בשטח. ב-1980 פנתה החברה לעירייה וביקשה לקבל אותו בחזרה, אך העירייה השיבה כי בכוונתה לממש את ייעודו הציבורי, וכעבור שנה חתמה על הסכם עם עמותה שרצתה להקים שם מרכז תורני.
אלא שגם העמותה לא בנתה בחלקה, ולאחר ששתי פניות להשבת הקרקעות בשנת 2012 לא צלחו, עתרה החברה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.
לטענתה, העברת הקרקע נכפתה עליה על-ידי העירייה, ומכאן שמדובר בהפקעה לכל דבר ועניין. המשמעות היא כי אם המטרה הציבורית לא מומשה תוך זמן סביר – העירייה חייבת להחזיר את השטח לבעליו המקוריים. תוצאה דומה יוצאת לשיטת החברה, גם משום שהקרקע הועברו בהסכם מכר ללא תמורה (כפי שנרשם בטאבו).
העירייה ביקשה לדחות את העתירה בטענה שהחברה השתהתה יתר על המידה, שכן מאז הקצאת הקרקעות עברו עשרות שנים בהן לא נקטה בשום פעולה להשבתן.
עוד היא טענה כי עוד כשהחברה רכשה את השטח היא הייתה מודעת לכך שחלקו מיועד לצרכי ציבור. מעבר לכך, לא מדובר בהפקעה כיוון שלטענתה, מי שיזמה את העברת המקרקעין הייתה דווקא החברה, שאף האיצה את השלמת העברת הבעלות עוד לפני חתימת החוזה כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים והתכנוניים שלה. עוד הזכירה העירייה, שהחברה נהנתה מתמורה כספית ומשטח חלופי.
אם בכל זאת ייקבע שמדובר בעסקת מכר ללא תמורה, ביקשה העירייה שלא לחייב אותה להשיב את השטח, שכן בכוונתה לממש את ייעודו הציבורי בעתיד.
העברה מוסכמת
סגן הנשיא השופט ד"ר עודד מודריק דחה את טענת העירייה לפיה החברה השתהתה בהגשת התביעה. לדבריו, זכות החברה להשבת השטח התגבשה שנים רבות לאחר העברת השטחים, שנים בהן העירייה לא עשתה דבר עם השטח .
עם זאת, השופט ציין כי הוא אינו מסכים שמדובר בהפקעה, בין היתר משום שלא פורסמה כל הודעת הפקעה כפי שהעירייה צריכה לעשות לפי החוק. למעשה, קבע השופט, מדובר בעסקה שתמורתה קיבלה החברה כסף והטבות שונות, כך שהיא לא נכפתה עליה.
השופט אמנם ביקר את התנהלות העירייה, שבמשך עשרות שנים לא מימשה את ייעודו הציבורי של השטח, אך בד בבד הבהיר כי גם השבת השטחים לעותרת לא תביא בהכרח "למימוש שהולם את צורכי הציבור".
לפיכך, החליט השופט לדחות את העתירה ולהותיר את השטח בידי העירייה. ואולם, בעקבות התנהלותה, נמנע השופט מפסיקת הוצאות לטובתה.
- ב"כ העותרת: עו"ד משה קמר
- ב"כ המשיבים: עו"ד נעם ליובין, עו"ד אורנה אחרק-פרלוק, עו"ד יצחק מירון, עו"ד עופר זמיר, עו"ד שירלי פרזאן
* עו"ד רועי צרפתי עוסק במקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין