פלונים ואח' נ' XXX בע"מ ואח'

צדדים שלישיים:           1. XXX חברת בניה והנדסה בע"מ

                                           2. מ' ס'

                                           3. י' ז'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה. רקע ותמצית טענות הצדדים 

1. תביעה כספית במסגרתה עותרים התובעים לחייב הנתבעות בסך של 307,526 ₪ בגין ליקויי בנייה, ירידת ערך והוצאות נלוות.

    

2. ביום 5.6.2015 התקשרו הצדדים בהסכם מכר לפיו רכשו התובעים מהנתבעות דירת מגורים בפרויקט בנתניה, הידועה כגוש 9216 חלקה 30 (להלן: "הדירה או הנכס").

    

3. על פי הנטען בכתב התביעה, החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 8.1.2016, כאשר כבר במעמד המסירה העלו התובעים טענות בדבר ליקויים, כמפורט בפרוטוקול המסירה מיום 11.2.2016 . כך, בסעיף 17 לכתב התביעה נטען : " במעמד מסירת הנכס לתובעים, התברר כי קיימים בנכס שורה ארוכה של מחדלים, ליקויים, פגמים ואי התאמות למפרט, המעידים על ליקויי בניה חמורים...".

    

4. חוות דעת מומחה מטעם התובעים לעניין ליקויי הבניה ניתנה עוד ביום 19.2.2016. חוות דעת נוספת ניתנה ביום 10.3.2022.

    

5. התובענה שלפניי הוגשה ביום 21.2.2023.

    

6. כבר בכתב ההגנה טענו הנתבעות להתיישנות התביעה. לטענתן, התובענה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מהמועד בו נודע לתובעים על הנזקים הנטענים - פרק מן החורג מתקופת ההתיישנות הקבועה בדין.

    

7. ביום 31.5.2022 פנו התובעים במכתב התראה ראשון לנתבעות לעניין הליקויים. לטענת הנתבעות, הן הודיעו על נכונותן לבחון ולתקן את הליקויים, וזאת לפנים משורת הדין ומבלי לגרוע מטענותיהן. התובעים מצדם סירבו לאפשר את ביצוע התיקונים ועמדו על קבלת פיצוי כספי בלבד. בחלוף כשישה חודשים ממועד הפגישה בין הצדדים הוגשה התובענה.

    

8. עוד טוענות הנתבעות כי הליקויים הנטענים המפורטים בכתב התביעה והמבוססים על חוות הדעת השנייה משנת 2022, הינם ליקויים תכנוניים וליקויים גלויים לעין, אשר ניתן היה לגלותם כבר במועד מסירת החזקה בדירה.

    

9. מנגד, טוענים התובעים כי יש לראות בהסכמת הנתבעות לתקן את הליקויים, כעולה ממכתבן מיום 27.6.2022, וכן הגעת נציגיהן לביקור בנכס, "הודאה בזכות" כמשמעותה בחוק ההתיישנות. לטענתם, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הודאה זו. עוד נטען לחוסר תום לב דיוני מצד הנתבעות שיצרו מצג שווא של נכונות להסדרה ונתנו מענה ענייני לפניות התובעים ומשכך, הן מושתקות מלטעון טענות התיישנות.

    

10. הנתבעות, בתשובתן, שללו הטענה כי יש לראות בהתנהלותן משום הודאה בזכות.

     

    דיון והכרעה

     

11. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובת הנתבעות, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה, ובדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

     

12. סמכותו של בית המשפט להורות על דחיית התביעה בשל התיישנות מוסדרת בתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות) הקובעת כי: "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה".

     

13. ברע"א 6209/22 מדינת ישראל נ' פאהום (נבו 2.11.2022) נקבע כי "מקום בו טענת התיישנות מתקבלת, יש בה כדי להביא לדחיית התביעה על הסף, גם אם יש ממש בגוף התביעה". עוד נקבע בעניין פאהום, כי אם ניתן לברר את שאלת ההתיישנות בשלב מקדמי, הדבר עדיף, שכן ההתדיינות תגיע לקיצה ובכך יחסכו משאבים יקרים מהצדדים ומבית המשפט.

     

14.  חוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 (להלן: החוק) קובע בסעיף 6 כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה", וסעיף 5 לחוק מעמיד את תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין על 7 שנים.

     

15. ביחס למונח "עילת התובענה" קבע בית משפט העליון כי "לצורך התיישנות, עילת התביעה היא מכלול העובדות המהותיות המולידות את הזכות לסעד המבוקש על ידי התובע" (ראה בין היתר, רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית ראש העין (נבו 16.4.2020)).

     

16. ודוק, על מנת להתחיל את מירוץ ההתיישנות, די בכך כי ישנו "קצה חוט", ואין צורך כי התובע ידע את העובדות במלואן. יש לבחון האם הייתה לתובע אפשרות סבירה בנסיבות המקרה לערוך בירור שהיה בכוחו להוביל לגילוי העובדות הנדונות.

     

17. עוד חשוב לזכור כי דיני ההתיישנות עצמם כבר כוללים את האיזון הנדרש בין שיקולי הצדק הנוגעים לתובע לבין שיקולי הצדק הנוגעים לנתבע, בשים לב לקושי בשמירת ראיות ולצורך בוודאות משפטית, כמו גם לאינטרס הציבורי בשימוש נאות במשאבי ההתדיינות. כאשר הניזוק ישן על זכויותיו באופן בלתי סביר הדין מגן על עניינו של המזיק העשוי לפתח הסתמכות ולאבד מיכולתו להתגונן.

     

18. בענייננו, אין חולק כי לשיטת התובעים עצמם ידעו על קיומם של ליקויים חמורים בדירה עוד במועד כניסתם לדירה ביום 8.1.2016, ואף פעלו להמצאת חוות דעת מומחה מטעמם כבר ביום 19.2.2016.

     

19. משכך, עילת התובענה נולדה עוד ביום 8.1.2016, ולכל המאוחר ביום 19.2.2016, ובמועד הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים ממועד היווצרות העילה.

     

20. כאמור, טוענים התובעים כי התביעה לא התיישנה לאור קיומה של הודאה בזכות מצד הנתבעות.

     

21. לא מצאתי לקבל הטענה, ואנמק.

     

22. "הודאה בקיום זכות" המוסדרת בסעיף 9 לחוק קובעת כך: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

     

23. בפסיקה נקבע כי על ההודאה להיות ברורה ומפורשת, הן מבחינת הצורה הן מבחינת התוכן. רק הודאה ברורה בעובדות המקימות לתובע זכות מהותית תקיים את התנאי. מעבר לכך, לא די בכך שהנתבע יודה בקיום העובדות הנדרשות, אלא עליו להודות גם בקיום הזכות של התובע (ראה ת"א (מחוזי ת"א) 42750-07-17 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (נבו 3.12.2024) וההפניות שם)‏. ראה גם רע"א 4705/22 חוה אליהו נ' עדנה ישראל-פור (אליהו) (נבו 29.9.2022)‏‏).

     

     

24. בענייננו, התובעים מבססים טענתם לקיומה של "הודאה בקיום זכות" על מכתבן של הנתבעות מיום 27.6.2022 וביקור נציגיהן בדירה ביום 6.7.2022.

     

25. בחינת התכתובות בין הצדדים מעלה כי בחודש מאי 2022 פנה ב"כ התובעים לב"כ הנתבעות, טרם הגשת התביעה, בצירוף מכתב התראה וחוות דעת מומחה. ביום 27.6.2022, במענה לפניית ב"כ התובעים, נכתב בהודעת ב"כ הנתבעות כי הנתבעות הופתעו מהפנייה, כי הליקויים הנטענים בחוות דעת המומחה שצורפה לראשונה, לא הובאו עד כה לידיעתן. עוד נכתב כי הנתבעות :"עומדות על זכותן לבחון את הליקויים הנטענים בחוות הדעת ולתקן את כל הדרוש, ככל שהליקויים באחריותן (...) מרשיך נדרשים לאפשר קיום ביקור בדירה לבחינת הליקויים הנטענים".

     

26. ביקור בדירה התקיים ביום 6.7.2022. בהודעה מיום 7.7.2022 כתב נציג הנתבעות, מר ד' מ', כי בפגישה הוצגו לראשונה ליקויים שלא דווחו לא לקבלן ולא ליזם משנת 2016 : " יחד עם זאת לאחר בחינת הליקויים, ומתוך רצון טוב, אנו מבקשים לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים הנטענים. (...) אין ברצוננו הטוב לביצוע התיקונים הודאה באחריות או אישור לטענות הדייר".

     

27. גם בהודעת המייל מיום 18.7.2022 חוזר ד' מ' כי הנתבעות מעוניינות לתקן את הליקויים המפורטים בדו"ח – "זאת, לפנים משורת הדין, ועל אף שיש לחברתנו טענות בדבר העדר אחריות, אי מתן הודעה במועד וכיוצ"ב".

     

28. אין באמור בהודעות הנתבעות, קרי הצעתן לתקן הליקויים הנטענים אך לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות או בכל טענה של התובעים לעניין זה, כדי להוות הודאה ברורה ומפורשת הן בעובדות והן בקיומה של זכות לתובעים. נהפוך הוא, הנתבעות מסייגות את הסכמתן, אינן מודות באחריות או בטענות הדייר (התובעים), ואף מלינים כי ליקויים נטענים אלו לא הובאו לידיעתם במשך השנים. בנסיבות אלה, כאשר הנתבעות הבהירו במפורש את הבסיס להסכמתן, אין לראות בנכונותן זו כהודאה בזכות כהגדרתה בחוק ההתיישנות וכפירושה בפסיקה.

     

29. כאמור, התובעים דחו את הצעתן של הנתבעות לתקן הליקויים ודרשו פיצוי כספי.

     

30. עוד בהודעתן מחודש יולי 2022 הודיעו הנתבעות כי הן דוחות את הדרישה לפיצוי כספי. אלא, שגם אז לא פנו התובעים להגשת התביעה אלא המתינו כ- 8 חודשים עד להגשתה.

     

31. התובעים הלינו על חוסר תום ליבן של הנתבעות שהציגו מצג שווא של נכונות להסדרה ורק לאחר מגעים ממושכים העלו לראשונה טענת התיישנות.

     

32. יש לדחות טענה זו. התובעים, שלא פנו מאז שנת 2016 לנתבעות (למעט שתי פניות נטענות בהודעות מייל משנת 2020 לגבי רטיבות בלבד, שלא נתמכו אף בתצהיר), פנו במכתב התראה בצירוף חוות הדעת רק ביום 31.5.2022. התובעים קיבלו מענה מהיר וענייני מהנתבעות, תואם אף ביקור בדירה, ולמעשה, בחודש יולי 2022 קיבלו התובעים את תשובתן הסופית של הנתבעות כי הדרישה לפיצוי כספי נדחית.

     

    הנה כי כן, המגעים בין הצדדים התנהלו במשך כחודש וחצי בלבד, ולא מצאתי ממש בטענה למצג שווא. כאמור, על אף שבחודש יולי 2022 ידעו התובעים על תשובתן הסופית של הנתבעות, לא מיהרו להגיש התביעה והמתינו כ- 8 חודשים עד להגשתה, תוך שהם מבקשים להתבסס על קיומה של הודאה בזכות מצד הנתבעות ומלינים על התקופה ה"ארוכה" בה נוהלו המגעים בין הצדדים.

     

33. לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי עילת התביעה התיישנה ודין התביעה כנגד הנתבעות להידחות.

     

34. ההודעה כנגד הצדדים השלישיים – נמחקת.

     

35. לעניין ההוצאות, לאחר ששקלתי טענות הצדדים ואת נסיבות העניין, אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ ולצדדים השלישיים 1 ו-3 (שהגישו כתב הגנה) סך של 3,500 ₪.

     

     

    המזכירות תמציא לצדדים.

     

    ניתנה היום, ח' סיוון תשפ"ה, 04 יוני 2025, בהעדר הצדדים.