לפסק הדין החלקי בעניין הועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואח' נגד היועמ"ש
ארגוני זכויות אדם ובראשם הוועד נגד עינויים, לצד פלסטינאים תושבי איו"ש, עתרו לבג"ץ נגד מדיניות היועץ המשפטי לממשלה בעניין פתיחת חקירה פלילית, זאת בעקבות תלונות נחקרים כלפי חוקריהם בשב"כ. בג"ץ קיבל את העתירה בחלקה.
ארגוני זכויות אדם, ובראשם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, לצד נחקרי שב"כ ובהם פלסטינאים תושבי איו"ש, טענו כי תלונות שהגישו ליועץ המשפטי לממשלה בנוגע לעינויים או התעללות שעברו בחקירתם, נדחו, כשהממונה ממשרד המשפטים (לו האציל היועמ"ש סמכויותיו) החליט שלא לפתוח כנגד החוקרים חקירה פלילית בעקבות זאת, עתרו לבג"ץ כנגד מדיניות היועמ"ש.
הנחקרים טענו, כי תלונותיהם כללו טענות באשר לתנאי מעצר קשים, חקירה באיזוק בתנוחות מכאיבות, מניעת שינה והתעללות פיסית ונפשית, אשר עלו לעיתים כדי 'עינוי', וביקשו בעתירה לפתוח בחקירה פלילית במקרים הפרטיים שלהם. עוד ביקשו לחייב את היועמ"ש לפתוח בחקירה פלילית בכל מקרה בו מוגשת תלונה שעניינה עינויים או התעללות בנחקרים ע"י השב"כ, שאינה מופרכת על פניה.
כן טענו, כי עפ"י התיקון לפקודת המשטרה, ליועמ"ש ולמשטרת ישראל סמכות מקבילה לחקור את התלונה ובהיעדר החלטה פוזיטיבית מצד היועמ"ש, על המשטרה להמשיך לחקור את התלונה. משכך, לטענת העותרים, היועמ"ש, שבחר להעביר את התלונות לסמכות הממונה ובכך גרם לגניזת התיקים מבלי שנערכה בעניינם חקירה, פעל בחוסר סמכות והפר את חובתו לפתוח בחקירה.
היועמ"ש טען, כי התיקון לפקודת המשטרה הסמיך אותו לקבוע אם יש מקום לפתוח בחקירה או לא, וכי אין מקום לפתוח בחקירה באופן אוטומטי. בנוסף טען, כי יש לדחות את דרישת העותרים לפתוח בחקירה פלילית בכל המקרים בהם מוגשת תלונה בגין עינויים, מחמת היותה כוללנית וסותרת את פקודת המשטרה, לפיה נתונה לו הסמכות להחליט לגבי עצם הפתיחה בחקירה.
כמו כן טען, כי במקרים בהם הוא מחליט להורות על פתיחה בחקירה נגד עובד שב"כ, הסמכות לחקור בפועל נתונה רק למח"ש ולא למשטרת ישראל, וכי העותרים לא מיצו את ההליכים בעניינם, באשר לא הגישו ערר על החלטת הממונה שלא לפתוח בחקירה בעניינם.
השופט רובינשטיין קיבל את העתירה בחלקה.
נקבע, כי אין סיבה שחקירה נגד עובדי שב"כ תיערך ע"י אנשי משטרה עמם הם מצויים בקשרי עבודה, וכי דווקא פרשנות היועמ"ש להוראות החוק, היא שמונעת מצב של ניגוד עניינים שעלולה להתעורר מחקירת אנשי שב"כ ע"י המשטרה.
כן נקבע, כי החובה לפתוח בחקירה מותנית בקיומה של תשתית ראייתית המצדיקה זאת, והיא אינה אוטומטית. נפסק, כי אין פסול בהעברת הסמכות להחליט אם לפתוח בחקירה או אם לאו לידי הממונה, אולם ראוי כי יתבצע תיקון בחוק, אשר יסמיך את הממונה לא רק לסגור תיקים אלא גם לפתוח בחקירה בפועל, וכי תישלח לכל מתלונן הודעה בדבר זכותו להגיש ערר על החלטת הממונה.
לבסוף נפסק, כי נוכח העובדה כי העותרים אכן לא הגישו עררים על החלטת הממונה, הפתרון הראוי לסוגיה הינו לאפשר לעותרים להגיש ערר על החלטת הממונה בעניינם, באמצעות הארכת המועד לעשות כן.
לפסק הדין החלקי בעניין הועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואח' נגד היועמ"ש
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.