בית הדין הארצי לעבודה מתח באחרונה ביקורת על התנהלות החברה שב-2010 החזירה לעצמה רכב שהיה בשימוש העובד, הוציאה ממנו את חפציו האישיים ושמה אותם בשקיות.
בפברואר 2008 החל אדם לעבוד כמפתח תוכנה בחברת בבילון (חברה ישראלית המשווקת תוכנת תרגום).
כשנתיים וחצי לאחר מכן זימנו אותו מנהליו לשימוע לפני פיטורים עקב "אי התמקדות במשימות" ו-"אי התאמה מקצועית לצוות". המכתב נמסר לעובד ביום חמישי אחר הצהריים והשימוע נקבע ליום ראשון בבוקר.
בתחילת השבוע שלאחר מכן הודיע העובד למנהליו במייל שלא יגיע לעבודה כי הוא לא חש בטוב. באותו יום הוא הוציא אישור מחלה ל-39 יום אך העביר אותו לחברה רק שלושה שבועות לאחר מכן ונמנע מלענות לשיחות טלפון ממקום עבודתו.
כחודש לאחר מכן הודיעה החברה לעובד שהיא רואה בו כמי שנטש את מקום העבודה והתפטר, ודרשה ממנו להשיב את הרכב הצמוד שהועמד לרשותו. משסירב, שלחה החברה אדם מטעמה שנטל את הרכב מהמקום בו חנה ליד בית העובד. החברה הוציאה מהרכב את חפציו האישיים של העובד, ערכה רשימת מלאי ושמה אותם בשקיות.
העובד שלא הבין לאן רכבו נעלם הגיש תלונה במשטרה. לאחר מכן כשגילה שהחברה לקחה ממנו את הרכב ללא ידיעתו כתב למנהליו מכתב זועם בו הביע את תחושותיו הקשות ודרש מכתב פיטורים.
החברה סירבה ובתחילת 2011 העובד הגיש נגדה תביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב. הוא תבע פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות שונות ופיצוי על עוגמת נפש ופגיעה בפרטיות.
בית הדין דחה את תביעתו וקבע שהוא התפטר מעבודתו כשניתק קשר עם מעסיקיו וכשהגיש אישור מחלה "מעורר ספקות" באיחור.
העובד לא השלים עם התוצאה וערער לבית הדין הארצי. הוא טען שהרכב היה חלק מתנאי העבודה שלו והחברה לא הייתה רשאית לקחת אותו ממנו. כמו כן לדבריו, היא החזיקה את חפציו ועיינה במסמכיו האישיים ללא רשות תוך פגיעה בכבודו ובפרטיותו. בהתנהלות זו לדבריו היא נקטה כלפיו באקט של פיטורים.
החברה טענה בתגובה שלא נפל פגם בהתנהלותה לנוכח היעדרותו הממושכת של העובד. היא חזרה על טענתה שהעובד הוא שהתפטר ונטש ללא סיבה מוצדקת.
חוסר תום לב
אך השופטים לאה גליקסמן, אילן איטח ורועי פוליאק מבית הדין הארצי לעבודה קיבלו את הערעור.
הם קבעו שאף שניתוק יחסי העבודה נעשה ביוזמת העובד מרגע שדרש מכתב פיטורים, לא ניתן היה לצפות ממנו בנסיבות שנוצרו להמשיך לעבוד ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
השופטים הוסיפו שהחברה לא הייתה רשאית להתעלם מאישור המחלה שהציג העובד, אף שהוגש לה באיחור, וקבעו שלא הונחה תשתית לטענתה שאישור המחלה ניתן ללא בסיס רפואי.
לדבריהם, אמנם התנהלות העובד בסינון השיחות ממעסיקיו תרמה להסלמת היחסים אך מנגד החברה התנהלה בחוסר תום לב כשלא הודיעה לו שלקחה את הרכב גם לאחר שנודע לה שהגיש תלונה במשטרה, ואף לא אפשרה לו לרוקן את חפציו בעצמו. לכן, עליה לפצות אותו על הפגיעה בפרטיות ועוגמת הנפש שנגרמה לו עקב מעשיה.
עוד חויבה החברה לפצות את העובד עבור זכויות סוציאליות שונות ובסך הכל ב-78,577 שקל בתוספת הוצאות של 5,000 שקל.
- ב"כ המערער: בעצמו
- ב"כ המשיבה: עו"ד דרור הרפז, עו"ד אלכסנדרה בוגטירוב
עו"ד מיטל ויצמן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין