ביולי 2009 עברה תושבת עזה בת 52 ניתוח בגבה בבית החולים אלמקאסד בירושלים. שלושה חודשים אחר כך היא הפכה למשותקת ונפטרה. באחרונה חייבה השופטת יעל ייטב את בית החולים ואת המנתח לפצות את עיזבונה.
בינואר 2010 נפטרה אישה כבת 52, אם לעשרה ילדים בוגרים תושבת עזה. כחצי שנה לאחר מכן בעלה וילדיה הגישו תביעה בשם עיזבונה כנגד בית החולים אלמקאסד בירושלים ואחד מרופאיו.
הם סיפרו שבשנת 2009 החלה האם לסבול מכאבי גב חזקים. היא נבדקה במרפאה במקום מגוריה ואובחן שבר באחת החוליות עם חשד לאוסטאופורוזיס והיא הופנתה לבית החולים אלמקאסד להמשך הטיפול.
בבדיקה בבית החולים עלה חשד לתהליך ממאיר בחוליות ולכן בוצעה ביופסיה, שלא העלתה ממצאים. ביולי 2009 היא נותחה על ידי רופא בית החולים והוכנסו ברגים ופלטות למספר חוליות. לאחר שחרורה מצבה השתפר מעט אך כשלושה חודשים לאחר מכן היא הפכה למשותקת בפלג גופה התחתון.
בבדיקתה נמצא מסמר בתוך חוט השדרה שגרם לזיהום והיא נותחה פעם נוספת להסרת הקיבועים מהניתוח הראשון. לאחר הניתוח השני היא נותרה משותקת ומספר ימים לאחר מכן חלה התדרדרות פתאומית במצבה והיא מתה.
לטענת התובעים, הניתוח הראשון היה מיותר ורשלני והוא זה שגרם למותה. התובעים הגישו חוות דעת שלפיה לפני הניתוח היה צריך לברר האם הסיבה לשבר בחוליה הוא תהליך אוסטאופורוזיס, מצב שבו העצמות מתפוררות ואינן יכולות להחזיק את הברגים שהוכנסו בניתוח.
זאת ועוד לדבריהם, הניתוח בוצע בצורה רשלנית – החוליה השבורה כלל לא טופלה והקיבוע הונח בצורה רופפת מה שהביא להחמרה במצב האם ובסופו של דבר למותה.
הנתבעים הגישו מצדם חוות דעת שלפיה על רקע החשש לגידול ממאיר הייתה הצדקה לבצע את הניתוח והוא נערך בגישה המקובלת. לדבריהם, בכל מקרה המנוחה לא נפטרה כתוצאה מהניתוח ובחודשים שלאחר הניתוח חל שיפור במצבה והיא "עמדה והלכה למרחקים ארוכים תחת השגחה". לטענתם, בתחילת ינואר 2010 היא ניסתה לקום ממיטתה ונפלה וזה מה שהוביל לשיתוק הפתאומי.
לא סטנדרט מערבי
סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופטת יעל ייטב, מינתה מומחה מטעם בית המשפט. המומחה ציין שמאחר שהביופסיה שנערכה לאם לא העלתה ממצאים היה מקום לבצע ביופסיה חוזרת. לדבריו, ניתן היה לטפל בכאבי האם באמצעות זריקה לחוליה השבורה ש"בונה אותה מחדש" וללא צורך בניתוח.
מעבר לכך כתב המומחה שהשימוש בקיבוע באמצעות פלטות וברגים לא התאים למצבה של האם שסביר להניח שסבלה מאוסטאופורוזיס מה שהוביל לבסוף לקריסת הקיבוע לתוך עמוד השדרה ולשיתוק. המומחה הדגיש שהרופא ביצע את הניתוח באופן רשלני ועל סמך אבחנה שגויה ו"לא פעל על פי הסטנדרט המקובל בישראל ובעולם המערבי".
המומחה הוסיף שסיבת הפטירה הייתה ככל הנראה תסחיף ריאתי והסביר שזה סיבוך מקובל אצל אנשים משותקים.
השופטת אימצה את חוות דעתו של מומחה בית המשפט במלואה וקבעה שהנתבעים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי המנוחה תוך ביצוע הליך כירורגי רשלני שגרם לשיתוק ולמוות.
השופטת פסקה לעיזבון המנוחה 400,000 שקל על כאבה וסבלה של האם וכן 10,000 שקל עבור הוצאות רפואיות ו-7,000 שקל על הוצאות קבורה. מאחר שהתובעים לא הוכיחו שהאם עבדה, לא נפסקו הפסדי שכר.
בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים לפצות את התובעים ב-417,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והחזר הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד חוסאם סיאם
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מוסא עותמן
עו"ד ענת גינזבורג
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין