במסגרת עסקה לרכישת דירה בתל-אביב, התחייבה הרוכשת לשלם למתווכים 2% דמי תיווך. ביהמ"ש דחה את באחרונה את הטענות שלפיהן הובטחה לה הנחה בעל-פה.
לפני כשנתיים, רכשו בעל ואישה דירה בדירה בתל-אביב, בעזרת שני מתווכחים, תמורת כ-3.4 מיליון שקל. במסגרת העסקה, חתמה האישה על הסכם עם המתווכים, בו נקבע שהיא ובעלה ישלמו להם 2% דמי תיווך (כ-79,000 שקל).
לייעוץ בנוגע לחוזים:
עורך דין דיני חוזים
אלא שהם לא שילמו, בטענה שהמתווכים הבטיחו להם בעל-פה, שישלמו רק 1%. מכאן הדרך אל בית משפט השלום בתל-אביב הייתה קצרה.
האישה-הנתבעת העידה שאין לה ספק שמגיע למתווכים-התובעים 1% בגין דמי תיווך. משכך ניתן מה שנקרא "פסק דין חלקי", שבו חויבה הנתבעת לשלם לתובעים כ-39,000 שקל בצירוף ריבית והצמדה.
האחוז הנוסף נותר במחלוקת. הטענה המרכזית של הנתבעת בתצהיריה הייתה שהתובעים הטעו אותה. היא טענה, בין היתר, כי אחד מהם הגיע למשרדה להחתים אותה על ההסכם, וכשסירבה לדמי התיווך של 2%, אמר לה התובע כי "הכל סגור" עם בעלה ו"תחתמי ואני כבר אסתדר עם בעלך".
בתשובה לאחת השאלות שנשאלה בבית המשפט, השיבה האישה, בין השאר: "כל החברים וכל מי שאני מכירה, משלם בסוף 1% למתווך".
הבעל הצהיר, בין היתר, כי סבר שבכלל לא נחתם הסכם וכי דמי התיווך יעמדו על 1% בלבד.
מנגד, אחד התובעים טען כי מעולם לא דיבר עם הבעל על הנחה. השני טען כי בפגישה שקיים איתו בבית קפה, אמר הבעל שהוא מוכן לשלם דמי תיווך בשיעור של 1.25%, וכן הציע "לעשות עסקה בדרך אחרת, חלק עם חשבונית, חלק בלי חשבונית להתחמק ממס", אולם הוא לא הסכים לכך.
"לא היה אכפת לה"
"מעדותה של הנתבעת בבר"ל הנ"ל עולה כי הייתה אדישה לגבי מה שכתוב בהזמנות השונות, ולמעשה לא היה אכפת לה על מה היא חותמת", כתב השופט הבכיר מיכאל תמיר.
בהמשך פסק הדין ציין השופט: "נוסף על כך, הנתבעת לכל הפחות התרשלה כאשר חתמה על הסכם שבו צוין בבירור ובהדגשה כי עליה לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% אף שלטענתה היא ובעלה לא הסכימו לכך", קבע השופט הבכיר מיכאל תמיר.
השופט השתכנע שהנתבעת לא סיכמה עם התובעים בעל-פה על שיעור דמי תיווך נמוך מזה שכתוב בהסכם. בהקשר זה השופט ציין שיש סתירה בין עדות הנתבעת שלפיה כל ההתנהלות הקשורה לתיווך הייתה מול בעלה, לבין עדותה שלפיה אחד התובעים הגיע למקום עבודתה וביקש ממנה לחתום על הסכם התיווך.
השופט הצביע על סתירות גם בעדות הבעל, שהציג כמה גרסאות שונות. לפי אחת מהן הציע לשלם כ- 60,000 שקל – סכום שהוא למעשה כ-2% מהעסקה ללא מע"מ – ולפי גרסה אחרת הציע לשלם סכום של 50,000 "בשחור", בלי חשבונית.
כמו כן, הוסיף השופט, לא ברור האם לטענת הנתבעת הבינה מהמתווך שדמי התיווך כבר סוכמו בינו לבין הבעל או שיסוכמו לאחר החתימה. "על כל פנים, הצהרתה של הנתבעת כי היה לה ברור שדמי התיווך יעמדו על 1% בלבד איננה מתיישבת עם העובדה שחתמה על ההסכם ובו התחייבות מפורשת לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% + מע"מ, וזאת לגרסתה מבלי להתייעץ עם בעלה".
בסיכומו של דבר, השופט קיבל את התביעה והורה לנתבעת לשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה (כ-40,000 שקל), פחות הסכום ששולם בעקבות פסק הדין החלקי.
השופט אף חייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,500 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד רונן רוזנבלט
- ב"כ הנתבעת: עו"ד איל בר קימא
* עורך דין יצחק טפר עוסק בעסקאות מכר דירה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין