38 עסקים פועלים לכאורה בניגוד להיתר בנייה אך העירייה פתחה הליכים רק נגד חב"ד. השופט ביטל את ההליכים וקבע: גורמי אכיפה לא יכולים לעצום את עיניהם ולהתעלם מקיומן של עבירות דומות במקום.
השופט עלאא מסארווה מבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב ביטל כתב אישום שהוגש נגד מספר נאשמים – בהם "בית הכנסת המרכזי רמת אביב ג'" ושליח חב"ד לשכונה – בגין שימוש חורג מהיתר בנייה. פסק הדין עסק באישומים שלפיהם הנאשמים הפעילו מעין "בית חב"ד" או בית תפילה ואירועים בקומת המרתף של מרכז "אלרם" ברמת אביב.
כתב האישום הוגש נגד הנאשמים בעקבות ביקורת שנערכה במרכז בנובמבר 2014 והעלתה כי בקומת המרתף נעשה שימוש לצרכי "בית כנסת", בעוד שעל פי ההיתר, השימוש המותר הוא לצרכי מחסן.
הנאשמים, שיוצגו על ידי עוה"ד קרני מור, טענו כי המקום מהווה לכל היותר "מחסן עם אפשרויות תפילה" כיוון שלא התבצעה במקום פעילות אמיתית של בית כנסת והוא שימש בעיקר כמחסן לציוד ששימש את בית חב"ד לפעילות דתית-קהילתית.
מנגד, עוה"ד הניה שכטמן, מור קרמר ומוריה כהן שייצגו את המדינה העידו את מפקחת הבנייה שביקרה במקום, וסיפרה כי מדובר ממש בבית כנסת של חב"ד שכן נמצאו שם ארון קודש, מדפים, שולחנות, כיסאות ואף מטבח לאירועים.
ואכן, השופט מסארווה קבע כי לא משנה אם מדובר בדיוק בבית כנסת או לא, שכן בכל מקרה לפי התמונות שהוצגו בפניו לא מדובר במחסן אלא במקום מהודר המיועד להתקהלות ולמידה או לקיום תפילה ברבים.
העירייה מודעת
אלא שהשופט קיבל טענה אחרת של עו"ד מור בשם הנאשמים – טענה שבלשון משפטית מכונה "הגנה מן הצדק". לפי טענה זו – שהשופט מצא לה "תימוכין רבים", כלשונו – יש להורות על ביטול כתב האישום בשל העובדה שהאכיפה בתיק היא סלקטיבית, ואף מושפעת משיקולים שאינם ענייניים, ומכוונת נגד הפעילות הדתית במקום.
כלומר, למרות השימוש החורג השופט שוכנע כי "האכיפה בתיק זה נגועה באכיפה סלקטיבית ברור עד שהיא מחייבת ביטול האישום מכח סעיף 149(10) לחוק הסדר הדין הפלילי".
בהקשר זה השופט הזכיר שכל היחידות בקומת המרתף שבמרכז מיועדות כשטחי מחסנים. למרות זאת, בקומת המרתף פועלים עסקים רבים – בהם בתי מלאכה, חנויות, משרד עורכי דין ושטחי מסחר, חנות גלידה ואפילו "בית ספר לתופים" – ובמשך שנים לא הוגש נגדם אף כתב אישום בגין שימוש חורג.
"הנה כי כן, בקומת המרתף קיים מעין מרכז מסחרי הפועל בתוך יחידות המיועדות כמחסנים, בלי אכיפה, חרף מודעות הרשות לפעילותן", הוסיף השופט.
בהקשר זה, השופט ציין כי לא פחות מ-38 דיירים במקום משלמים ארנונה שאינה לפי סיווג מחסנים.
בתוך כך השופט דחה את טענת המפקחת שלפיה ברוב השטח מתקיימת פעילות "משולבת" שבה רוב השטח משמש כמחסן, וציין כי מדובר בטענה לא משכנעת לנוכח התמונות והראיות האחרות. "גורם אכיפה הפוקד מקום במטרה לאכוף עבירה, איננו יכול לעצום את עיניו ולהתעלם מקיומן של עבירות דומות במקום המבוצעות לכאורה ולעין כל על ידי השכנים", כתב.
בהמשך פסק דינו, השופט הצביע על מחדלים של הוועדה המקומית – "המאשימה" בהליך – כגון העובדה שלא הובאו לעדות מפקחי בנייה נוספים שהיו במקום, וכן העובדה שהתלונה שהביאה לפתיחת התיק לא נרשמה ולא תועדה.
לקריאת פסק הדין הכרעת הדין בתיק 1-16-0006222
- ב"כ המאשימה: עו"ד הניה שכטמן, עו"ד מור קרמר, עו"ד מוריה כהן
- ב"כ הנאשמים 2-4: עו"ד קרני מור
- ב"כ הנאשמת 1 (בעלת הנכס): עו"ד דיני מקרקעין דוד קורצוויל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין