בני זוג שרכשו דירה חדשה בתל אביב קיבלו אותה באיחור של 7 חודשים. חברות הבניה טענו שהעיכוב נבע מהמצב הבטחוני אך בית המשפט חייב אותן לפצות
השופטת יפעת אונגר ביטון קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד חברות הבנייה ״קלוד נחמיאס״ ו-״אוניל״. היא קבעה שהנתבעות הפרו את ההסכם שלא כדין כשמסרו את הדירה באיחור של שבעה חודשים. טענת הנתבעות כי יש להתחשב בכך שהמצב הביטחוני סיכל את התקדמות העבודות נדחתה.
ביולי 2013 נכרת בין בני הזוג לבין הנתבעת הסכם לרכישת דירה ברחוב מח״ל בתל אביב.
הנתבעות התחייבו למסור את הדירה לרוכשים בתוך 24 חודשים, כלומר עד יולי 2015. ההסכם אפשר לנתבעות תקופת ״גרייס״ של 60 יום איחור. עוד נקבע בהסכם כי נסיבות מוצדקות, שאינן תלויות בנתבעות בלבד – לא ייחשבו לאיחור. כמו כן הוסכם כי שינויים שיבקשו הרוכשים בתכניות עלולים לגרום לדחיית מועד המסירה.
לטענת הרוכשים, הדירה נמסרה להם בסופו של דבר רק בפברואר 2016, מבלי שהנתבעות עדכנו אותם כי המסירה מתעכבת או מה הסיבה לעיכוב.
הם הדגישו כי נקלעו לחוסר אונים, לא ידעו כיצד לכלכל צעדיהם או כיצד לתכנן את המעבר לדירה, וספגו הפסדים כספיים מרובים.
הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה. הן ציינו כי בתקופת בניית הדירה התנהל מבצע צבאי הידוע בכינוי "צוק איתן". מצב לוחמה זה שרר משך 53 יום בין החודשים יולי ואוגוסט 2014. לשיטתן, אין להביא את תקופת צוק איתן במניין 24 החודשים שהוקצבו למסירת הדירה.
בנוסף, בתחילת 2015 התחוללה שביתה ברשות הארצית לכבאות שהערימה קשיים על מאמציהן להשיג את טופס האכלוס.
לדבריהן, הן הצליחו להביא למתן טופס אכלוס באמצע ספטמבר 2015, בתוך תקופת הגרייס. ואולם, הדירה לא נמסרה לתובעים במועד זה באשמתם, שכן הן הזמינו אותם מספר רב של פעמים להגיע ולקבל את הדירה, אך הם לא עשו זאת.
עוד נטען כי התובעים ביקשו לבצע שינויים בדירה ואלה דוחים את מועד המסירה בכ- 30 יום.
טענות סותרות
השופטת יפעת אונגר ביטון מבית משפט השלום בהרצליה קבעה שהנתבעות לא הוכיחו שתקופת ״צוק איתן״ או השביתה בשירותי הכבאות גרמו לעיכובים.
בין היתר ציינה השופטת שהנתבעות לא זימנו לעדות את מנהלי העבודה בשטח וכי העד שהעיד מטעמן הודה שהמבצע לא היווה גורם מעכב בעבודות הבנייה או בקבלת אישור האכלוס.
כמו כן, מעדותו עלה שאין בידי הנתבעות הוכחה לכך שהודיעו לתובעים כי שינוי שביקשו לערוך בתכנית הדירה תעכב את המסירה.
עוד כתבה השופטת כי אין הוכחה לכך שהנתבעות מסרו הודעה מסודרת על מועד המסירה הנדחה בשל האירועים המסכלים כביכול.
היא הוסיפה כי בטענות שהעלו הנתבעות יש סתירה פנימית שכן מצד אחד הן טענו שהדירה הייתה מוכנה בזמן והתובעים סירבו לקבל אותה, ומאידך טענו כי תקופת צוק איתן והשביתה גררו עיכובים בבנייה.
זאת ועוד, מבחינת המועדים, תקופות העיכוב להן טענו הנתבעות, אינן עולות בקנה אחד עם תקופת האיחור. ״תקופת צוק איתן נמשכה 53 ימים ותקופת השביתה 47 ימים, הרי לכל היותר, בהנחה שלכל אורך התקופות חלה מניעה להתקדם לקראת גמר, מדובר ב- 100 ימי עיכוב. ברם, הדירה נמסרה בפועל לאחר 203 ימים״, כתבה השופטת.
בנסיבות אלה היא חייבה את הנתבעות לפצות את התובעים בגין האיחור בסך של 47,012 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עוה"ד שי בבאי ואדם דניאלי
- ב״כ הנתבעות: עו"ד דורון מור
עו״ד אילן גלזר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין