קהלי ואח' נ' קלוד נחמיאס יזום והשקעות בע"מ ואח'

לפני תביעה בסך 75,000 ₪ לפיצוי בגין איחור במסירת דירה שרכשו התובעים מהנתבעות, לזיכוי הנובע מביטול חדר שירותים, ולפיצוי בגין עגמת נפש. על פי התביעה, מדובר באיחור בן שבעה חודשים לערך, עליו לא נמסרה הודעה מראש.

עד כה, ובחלוף המועד, לא הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעים. פסק הדין ניתן על יסוד כתבי הטענות, פרוטוקול ישיבת ההוכחות והסיכומים שהוגשו.

הסכם המכר

1. אין חולק כי ביום 23.7.13 נכרת בין הצדדים הסכם, לרכישת דירה שבנו הנתבעות ברח' מח"ל בתל-אביב (להלן – הדירה, וההסכם, בהתאמה).

    

2. על פי סעיף 7א להסכם, מסירת הדירה תתרחש בתום 24 חודשים ממועד כריתתו, משמע - ביום 23.7.15 (להלן – המועד הקובע). לפי סעיף 7ב, לנתבעות נתונה זכות למסור את הדירה, עד 60 יום לאחר המועד הקובע (להלן – תקופת הגרייס). סעיף 7ג לחוזה קובע כי נסיבות מוצדקות, שאינן תלויות בנתבעות בלבד – לא ייחשבו לאיחור. סעיף 7ד קובע את מנגנון הפיצוי, בגין איחור העולה על התקופות המותרות, לפיו ישולם פיצוי רטרואקטיבי, מהיום הראשון לאחר המועד הקובע.

   לפי סעיף 4י להסכם, הזמנת שינויים בתוכניות עשויה לגרום לדחיית מועד המסירה, והרוכשים מוותרים על כל טענה כנגד המוכרות בשל כך.

    

   טענות הצדדים

    

3. התובעים טוענים כי המתינו להודעה על מסירה, לאחר המועד הקובע, אולם לבסוף נמסרה להם הדירה רק ביום 15.2.16 (כלומר ששה חודשים ועשרים ושלושה ימים לאחר המועד הקובע). לשיטתם, במשך כל תקופת האיחור לא נמסרו להם הודעות, עדכונים או התרעות, למעט זימון אחד שגוי. לעומת זאת, התובעים יצרו קשר עם הנתבעות פעמים אין ספור על מנת לקבל את מועד המסירה, או להבין את פשר העיכוב, ללא הצלחה.

    

4. התובעים נקלעו לחוסר אונים, לא ידעו כיצד לכלכל צעדיהם, או כיצד לתכנן את המעבר לדירה, וספגו הפסדים כספיים מרובים. על פי התביעה, ביום 27.7.15 פנו אליהם הנתבעות בכתב, וביקשו לתאם פגישה לצורך הסדרת מסירת הדירה באוגוסט 2015 (נספח 4 לתביעה, להלן – הזימון) . אולם באותו מועד התברר, כי הדירה אינה מוכנה למסירה.