בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בשבוע שעבר חלק מתביעתם של 40 רוכשים שביקשו לקבל פיצויים בגין איחורים משמעותיים במסירת דירותיהם.
בין השנים 2008 ל-2010 חתמה יזמית הבנייה "טש"ת" על 22 חוזים למכירת דירות בפרויקט "אגן איילות" בגבעת זאב שבירושלים. לפי החוזים, הדירות היו אמורות להימסר לרוכשים תוך 23 חודשים ממועד החתימה או ממועד קבלת היתר הבנייה.
היתרי הבנייה ניתנו בשתי פעימות – בתחילת מרץ וביולי 2009 – ואולם בפועל הדירות נמסרו לרוכשים רק במהלך שנת 2012, בין היתר על רקע צווי הקפאה שהוציא המנהל האזרחי למשך 9 חודשים (עד אוקטובר 2010).
בסופו של דבר החודשים חלפו, מועד המסירה עבר, והרוכשים קיבלו את הדירות בין 4 חודשים ל-11 חודשים לאחריו (בהתאם למועדי הרכישה של כל אחד מהם), ומכאן תביעתם לפיצויים.
התובעים טענו שלא הייתה סיבה מוצדקת לעיכובים וכי את מספר חודשי האיחור יש לחשב בהנחה שהמסירה הייתה אמורה להתבצע 23 חודשים מיום שבו התקבלה בוועדה המקומית החלטה עקרונית למתן היתרי בנייה – מרץ 2008. בספירת "חודשי האיחור" ביקשו התובעים להכליל גם את "תקופת ההקפאה", שכן לשיטתם, ניתן היה להמשיך לבנות גם במהלכה.
היזמית טענה להגנתה שהאיחור נגרם בעיקר בשל צווי ההקפאה, אך גם בגין התנהגות הרוכשים, שבעצמם איחרו בתשלומים. היא הוסיפה וציינה שכל ההסכמים נכרתו אחרי מרץ 2008, ובכולם הובהר כי אין היתר בנייה. לפיכך, לשיטתה, יש למנות את 23 החודשים עד מועד המסירה החל ממתן ההיתרים בפועל – מרץ ויולי 2009.
המומחה קובע
בהסכמת הצדדים מונה מהנדס מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי את היתרי הבנייה שניתנו בסוף מרץ 2009, יכלה היזמית לקבל שלושה שבועות מוקדם יותר לו הייתה עומדת בלוח הזמנים. לעניין צווי הקפאה קבע המומחה כי העיכוב היה מוצדק רק לחלק מהדירות ואילו לגבי הדירות האחרות הצדיקו 6 חודשי עיכוב בסך הכל.
קביעותיו של המומחה לא מצאו חן בעיני התובעים, אך השופטת תמר בזק רפפורט סברה כי הן מדויקות והגיוניות, והתובעים לא הצליחו לסתור אותן.
לגבי "ספירת החודשים" לצורך חישוב הפיצויים, השופטת קיבלה את עמדת היזמית לפיה "הסכמה עקרונית" להיתר בנייה אינה אומרת שהתקבל היתר בניה. מסקנה זו משתלבת גם עם חוות דעתו של המומחה, ומשמעותה היא שיש לספור את האיחור לכל דירה לפי מתן היתרי הבנייה בפועל (מרץ ויולי 2009) ולא כפי שסברו התובעים (מרץ 2008).
השופטת חישבה את הפיצויים לכל אחת מהדירות, למעט שתיים: אחת שבעליה פלשו אליה בניגוד לחוזה והשנייה שבעליה אמנם הצטרפו לתביעה, אך לא טענו שמגיע להם פיצוי.
בחישוביה הכלילה השופטת את מחיר וגודל הדירה, את השכירות החודשית שהייתה משולמת בגינה אילו הושכרה ואת מספר חודשי האיחור הפרטניים.
סכום הפיצויים הכולל אותו תאלץ היזמית לשלם לכל הזוכים ביחד נאמד במעל למיליון שקל. היזמית תשלם גם חלק מהוצאות המשפט של התובעים ו-21% מסכום הפיצוי הכולל כשכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעים: עו"ד שמואל זוסמן ועו"ד רועי שניר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שחר שם טוב
עו"ד אהרון קורזן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין