תביעת הבעל לביטול הסכם הגירושין מחמת פגם ברצון נדחתה לאחר שנמצא כי גרסתו לא נתמכת בתיעוד רפואי
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר לביטול הסכם גירושין עליו חתם לפני כ-13 שנה, במסגרתו ויתר על חלקו בדירת המגורים לטובת גרושתו. הגבר טען שחתם על ההסכם בתקופה שבה מצבו הרפואי היה בכי רע ומבלי שהבין את משמעותו. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה שהתובע כשל בהוכחת גרסתו וחייבה אותו בהוצאות גבוהות.
הצדדים חתמו על הסכם הגירושין בנובמבר 2010, כששניהם מיוצגים על-ידי עורכי דין. ההסכם אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. בהמשך ניהל האיש הליכים משפטיים מול גרושתו, במסגרתם טען בין היתר שיש לבטל את ההסכם. אלא שרק ב-2018, כמעט שמונה שנים לאחר חתימת ההסכם, הוא טרח להגיש תביעה בנושא.
בתביעה טען האיש כי במעמד החתימה על ההסכם מצבו הרפואי היה גרוע באופן שמנע ממנו להבין על מה חתם. הוא סיפר שבאותה תקופה נטל משככי כאבים ברמה שפגעה בתפקודו. בנסיבות אלה הוא ביקש לבטל את ההסכם ולקבוע שחצי מהדירה שייכת לו.
האישה, לעומת זאת, טענה שגרסת בעלה לשעבר רחוקה מהמציאות. לדבריה הוא היה כשיר לחלוטין לחתום על ההסכם ולא הוכח כי לקח תרופות ששיבשו את דעתו.
בנסיבות אלה הגישה האישה תביעה נגדית לאכיפת ההסכם בכל הנוגע להעברת חלקו של התובע בדירה אליה.
אין עדות לירידה קוגניטיבית
מומחה רפואי שמונה לבחון את טענות האיש על רקע תיעוד רפואי בעניינו מצא שאין בהן ממש, וכי בפועל הוא היה כשיר בזמן החתימה. המומחה מצא שבאותה תקופה האיש סבל רק מהשמנת יתר ומבעיות אורתופדיות, ולא נמצאה עדות לירידה קוגניטיבית שהשפיעה לרעה על יכולתו להתקשר בהסכם גירושין.
השופטת בן-דב ג'וליאן ציינה שהמומחה נותר איתן בעמדתו גם לאחר סבב שאלות הבהרה, והתביעה לא זימנה אותו לחקירה נגדית כדי לנסות להפריך את ממצאיו.
בתוך כך השופטת קבעה שיתר נסיבות המקרה תומכות בעמדת ההגנה לפיה האיש היה כשיר לחתום על ההסכם. כך למשל, עורכת הדין שייצגה את התובע בהליך הגירושין העידה כי לא סיפר לה שהוא נוטל תרופות, וכי אילו היה מספר – הדבר לבטח היה משפיע על שיקול דעתה בניהול התיק.
"לא ניתן שלא להתייחס גם לנסיבות אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין על ידי בית-המשפט", כתבה השופטת. לדבריה, בזמן אמת התנהל דין ודברים בין הצדדים ועורכי דינם שבסופו הואיל האיש לוותר על הדירה כחלק מההסכם, תוך שבית המשפט הקריא לו את ההסכם והסביר לו על ההשלכות.
לסיום קבעה השופטת שהגשת התביעה כ-8 שנים אחרי החתימה על ההסכם, מבלי שצורפו לה ראיות התומכות בעצם לקיחת התרופות המטשטשות לכאורה בתקופה הרלוונטית, ומבלי שהתובע הסביר כיצד התרופות השפיעו עליו – מציגה את טענותיו באור שלילי ומונעת ממנה לקבלן.
לאור זאת היא דחתה את תביעתו וקיבלה את תביעת האישה להעברת זכויותיו בדירה אליה. האיש חויב לשלם לגרושתו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 55,000 שקל.
- ב"כ האיש: עו"ד בצלאל הוכמן
- ב"כ האישה: עו"ד צפנת חן כהן ועו"ד משה ענתר
עו"ד ורד נוף
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין