פס"ד בתביעה לביטול הסכם אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין

התביעות שלפני:

1.תביעת התובע לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 17.11.10. לטענת התובע במועד פסק הדין מצבו הרפואי היה בכי רע, סבל מכאבים ונטל כדורים משככי כאבים ברמה שפגעה בתפקודו היום-יומי. מצבו הרפואי לא אפשר לו להבין את מצבו המשפטי ואת ההסכם ומשמעויותיו הכלכליות והמשפטיות; במסגרת ההסכם חתם על התחייבות להעביר לנתבעת את חלקו בדירה מבלי שהוצע לו קודם לכן לבדוק את שוויה ולבחון את כדאיות ההסכמה; לא הוסברה לו משמעות ההסכם וגם לו היתה מוסברת לו, מצבו הרפואי לא אפשר לו להבין.

2.תביעת הנתבעת לביצוע פסק הדין מיום 17.11.10 שאישר את ההסכם, בכל הנוגע להעברת חלקו של התובע בדירה לנתבעת, בלשכת ההוצל"פ בהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

רקע בקצרה והשתלשלות ההליכים

3.בתביעה קודמת - שהגיש התובע נגד הנתבעת ביום 10.10.11 (תמ"ש 17381-10-11) עתר להשבת כספים, וכסעד חלופי "להורות על ביטול חלקו של התובע בהסכם הגירושין בכל הנוגע להתחייבויותיו הממוניות שעל פי ההסכם, ובכלל זה הסכמתו למסירת חלקו בדירת המגורים לידי הנתבעת". התובע נימק את הסעד החלופי במצבו הרפואי הנטען במועד אישור ההסכם.

בדיון שהתקיים ביום 5.7.16 התובע ביקש לשקול למחוק הסעד החלופי ולהגיש תביעה נפרדת לביטול הסכם הגירושין כפי שהוצע לו על ידי בימ"ש, אך בחר שלא לעשות כן. הסעד החלופי נבחן במסגרת תביעתו. בתצהיר עדותו הראשית ייחד פרק למצבו הרפואי והנפשי במועד חתימת ההסכם, אותן טענות אשר מועלות על ידו בתביעה שלפני - מצבו הרפואי הגופני והנפשי, נטילת תרופות שפגעו ביכולתו להתרכז וגרמו לחרדות בלבול וקשיי ריכוז ומתוך כך טען כי חתם על ההסכם שלא מרצונו החופשי ומבלי שהבין את משמעות ההסכם. התובע צרף מסמכים רפואיים לתצהיר עדותו הראשית.

התובע לא ביקש למנות מומחה בהליך.

בדיון ההוכחות התובע נחקר על מצבו הרפואי, על התרופות שנטל לטענתו באותו מועד, על טענותיו כי לא יכול היה במצבו להבין את תוכן ההסכם ומשמעותו ועל טענותיו כלפי באת כוחו דאז שלא הסבירה לו את משמעות ההסכם.

בסיכומיו חזר התובע על טענותיו בכל הנוגע למצבו הרפואי במועד אישור הסכם הגירושין אשר לא אפשר לו להבין את משמעות ההסכם ותוצאותיו לטענתו.

ביום 4.4.17 ניתן פסק דין מפורט ומנומק בתביעת התובע, נבחנו ונדחו לגופן כל טענות התובע, לרבות עילת תביעתו החלופית לביטול הסכם הגירושין (סעיפים 36-43 בפסק הדין).

התובע לא ערער על פסק הדין וקביעותיו לא בוטלו.

4.ביום 17.1.18 הגיש התובע את תביעתו שלפני לביטול הסכם הגירושין.

ביום 6.12.18 ניתן פסק דין לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית-דין, מנימוקי פסק הדין המפורט.

התובע הגיש ערעור על פסק הדין (עמ"ש 47038-01-19).

בדיון בערעור מיום 25.12.19 קיבלו הצדדים את הצעת כב' ההרכב הדן כי פסק הדין יבוטל, "התיק יוחזר לבימ"ש קמא על מנת שידון בעילה של ביטול הסכם מחמת פגם ברצון" (הדגשה שלי – ע'ב'ג').

5.בהחלטה מיום 7.3.20 ניתן צו למסירת כל מידע רפואי ומסמכים רפואיים בעניינו של התובע בתקופה שמיום 1.1.2009 עד ליום 31.12.2011, ומונה פרופ' שמואל פנינג כמומחה מטעם בית משפט, למתן חוות דעת בשאלה: "האם התובע היה בעל רצון חופשי ביום 17.11.10 ומסוגל להבין את ההסכם עליו חתם ואת משמעותו, לנוכח מצבו הרפואי באותה עת והתרופות שנטל".

6.רק ביום 7.7.21, כשנה וחצי לאחר מינוי המומחה, הסדיר התובע את תשלום שכ"ט המומחה.

7.חוות דעת המומחה פרופ' פניג מיום 4.8.21