פרויקט פינוי בינוי ביהוד נותר תקוע עקב סירוב לפנות שני נכסים במתחם. פסק דין בתביעת פינוי שהגישה החברה המבצעת נועד לסייע לפרויקט, שאושר ב-2011, להתקדם.
בית משפט השלום ברמלה הוציא בשבוע שעבר צו פינוי משני נכסים שקיבל תושב יהוד כ'מתנת שיקום' מהמועצה המקומית, לאחר ששוחרר מהכלא. ההליך חשף בפני השופט זכריה ימיני כיצד נכסים ציבוריים עוברים לידיים פרטיות ללא פיקוח או הרשאה.
חברת הבנייה "פרויקט לוגאנו יהוד" זכתה בשנת 2011 במכרז של מינהל מקרקעי ישראל לביצוע פרויקט פינוי-בינוי בשטח של כ-24 אלף קילומטר ביהוד שאמור לשמש למגורים. במסגרת ההסכמים שחתמה עם המינהל ורשות הפיתוח היא לקחה על עצמה לבצע את פינוי המחזיקים בקרקע על חשבונה.
במשך שנתיים ניסתה החברה לפנות שני נכסים מסחריים שנמצאים במתחם ומוחזקים בידי אלמנה ושלושה ילדים של תושב העיר שנרצח ב-2002, אך הם סירבו להתפנות אלא תמורת פיצוי וקבלת נכסים חלופיים.
בלית ברירה וכדי להניע את הפרויקט ולעמוד בהתחייבויותיה מול הרשות, ביולי 2013 הגישה החברה תביעת פינוי נגד הארבעה. תביעה זו חשפה כי בשנת 1991 המועצה המקומית העניקה את שני הנכסים הללו למנוח – ששוחרר אחרי 17 שנה מהכלא – לצורכי שיקום, מבלי שהייתה לה הרשאה לעשות זאת ואף שהבעלות בנכסים הייתה של המינהל (באמצעות רשות הפיתוח ועמידר).
רק ב-1995 גילתה רשות הפיתוח כי הנכסים התגלגלו לידי המנוח והוא משכיר אותם ומניב מהם רווחים, ועמידר דרשה ממנו דמי שימוש ראויים. משסירב, היא הגישה נגדו תביעת פינוי שנסגרה עם הירצחו באוקטובר 2002.
מאז ועד היום מי שניהלו את הנכסים הללו בפועל הם שלושת ילדיו שהודיעו כי הם מוכנים להתפנות רק אם יקבלו תמורת הנכסים הללו נכסים אחרים או פיצוי.
שתיקת הרשויות
התביעה התנהלה כמעט 4 שנים ובשבוע שעבר החליט השופט זכריה ימיני להוציא צו פינוי נגד הנתבעים.
השופט קבע כי המועצה המקומית לא הייתה רשאית להעביר את הנכסים לידי המנוח אולם מאחר שלאורך שנים אף אחד לא הטריד אותו בנושא, ניתן להכיר בו כמי שהיה "בר רשות" בנכסים, כלומר, כמי שקיבל רשות באמצעות הסכמה שבשתיקה. רשות זו, שהיא רשות זמנית, הופסקה עם הגשת תביעת הפינוי נגדו.
עם זאת, מאחר שתביעת הפינוי נסגרה לאחר מות המנוח ועמידר לא עשתה דבר כדי לקבל חזרה את הנכסים מאז ועד היום – בניו ואלמנתו גם הם החזיקו בהם ברישיון שבשתיקה. אבל רישיון זה פג תוקף מרגע שהוגשה התביעה הנוכחית.
כלומר, מסקנתו של השופט ימיני היא כי גם למנוח וגם לנתבעים היה רישיון להחזיק בנכסים עקב שתיקת הרשויות, אך רישיון זה פקע עם הגשת התביעה.
משכך, השופט הוציא צו פינוי לשני הנכסים תוך שדחה את דרישת הנתבעים לפיצוי כלשהו, שעה שהם הפיקו מהנכסים טובות הנאה שרק ב-7 השנים האחרונות הגיעו לכחצי מיליון שקל.
הנתבעים חויבו לפנות את הנכסים לאלתר ולשלם לחברת הבנייה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 25,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אבי ששו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין