קנסות מנהליים והעסקה לא חוקית של עובדים זרים

במהלך השנים האחרונות, ובמטרה להקטין את מספר העובדים במשק הישראלי, אנו עדים להקשחת התנאים לקבלת אשרות עבודה לצורך העסקתם של עובדים זרים תוך צמצום מכסות אשרות העבודה והגברת פעילות האכיפה באמצעות משטרת ההגירה ופקחי משרד התמ"ת. בשל פעילות מוגברת זו של הרשויות, חלה ירידה משמעותית בכמות העובדים הזרים (שאינם מומחים) המועסקים בישראל. במקביל, קנסות מנהליים מוטלים מדי יום על מעסיקים אשר אינם עומדים בתנאים אשר נקבעו בחוק עובדים זרים ובתקנות אשר הותקנו לו.

על אף ההחמרה בנהלים ובאכיפה, ניתן לראות לאחרונה את תחילתו של תהליך, אשר מטרתו להסדיר ולמקד את סוגיית הטלת הקנסות המנהליים בשל העסקה לא חוקית של עובדים זרים, בהתאם לסוג העבירה ולנסיבות בהן נעברה. תהליך זה בא לידי ביטוי הן על ידי המחוקק במסגרת הצעת חוק המפורטת להלן והן בגישתם של בתי המשפט.

שינוי מגמת המחוקק

הבסיס להטלת קנסות מנהליים נועד לאפשר להסב הליכים פליליים להליכים מנהליים, במטרה לשפר דרכי אכיפה, להקל על מערכת התביעה ובתי המשפט ולאפשר למי שהוטל עליו קנס, לשלמו מבלי שתירשם לחובתו הרשעה פלילית.

בחודש יולי האחרון, הוגשה לשולחן הכנסת הצעת חוק העבירות המנהליות (תיקון מס' 9) (הטלת קנסות), התשס"ח – 2007^[1] (להלן: "הצעת החוק"). בדברי ההסבר להצעת החוק, הועלו מספר בעיות הכרוכות בהטלת קנסות מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985^[2] (להלן: "חוק עבירות מנהליות") בכלל ובתחום העסקתם של עובדים זרים בפרט. בדברי ההסבר להצעת החוק, הציעו מנסחי ההצעה מספר פתרונות לבעיות השונות הקיימות בחוק במתכונתו הנוכחית.

להלן סקירה תמציתית של הבעיות העיקריות הקיימות בחוק, על-פי דעת המחוקק וכן ההצעות לפתרונן במסגרת הצעת החוק:

1. הטלה לא שיוויונית של קנס מנהלי אחיד לכלל העבירות:

הבעיה: סעיף 2 לחוק העבירות המנהליות, מסמיך את שר התמ"ת לקבוע את סכומי הקנסות הקצובים לעבירה המנהלית ואת שיעוריהם. תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"ב – 1992 (להלן: "התקנות")^[3] , קובעות כיום קנס אחיד של 5,000 שקלים חדשים לעבירה על הוראה מהוראות סעיפים 2 עד 4 ו-6 (ה) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991^[4], שעניינם העסקת עובד זר או הלנתו שלא כדין, אי-רכישת ערכת מגן עבורו או אי מילוי דרישות ביחס לביצוע הוראות חוק עבירות מנהליות. ניכר כי התייחסות החוק בדרך שבה נקבע קנס אחיד למספר עבירות, יוצרת מצב בעייתי : לא כל מפר דומה לרעהו, לא כל שכן נסיבות ביצוען של העבירות השונות.

הפתרון: מנסחי הצעת החוק מציעים במסגרתה להבהיר כי לשר המשפטים סמכות להתקין תקנות ולקבוע שיעורי קנס שונים לעבירה, לפי נסיבות ביצועה ולפי זהותו הייחודית של כל מפר ומפר.

קביעת סכומי קנסות נבדלים למפרים שונים ולהפרות שונות, תהא מידתית יותר מקביעת קנס אחיד שרירותי למספר סוגי עבירות.

2. בקשה לביטול קנס מנהלי אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס:

סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות קובע, כי אדם אשר קיבל הודעה לתשלום קנס, יכול לבקש מתובע מוסמך לבטל את הקנס בתוך 30 ימים. הבקשה לביטול אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס, שהוא 60 ימים לאחר המצאת הודעת התשלום.

עוד קובע החוק בסעיף 8 א(ה), כי מי שהגיש בקשה לביטול אינו רשאי לבקש להישפט בטרם הומצאה לו החלטתו של תובע מוסמך, ורק לאחר דחיית התובע המוסמך את הבקשה לביטול הקנס, רשאי מגיש הבקשה להודיע, כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

הבעיה: מכיוון שעצם הבקשה לביטול הקנס אינה דוחה את מועד תשלום הקנס, עלול להיווצר מצב שבו מי שהודיע על רצונו להישפט, לאחר שהתובע המוסמך דחה את בקשתו לביטול, כבר למעשה שילם את הקנס ובכך כיפר על העבירה שביצע ולכן אינו יכול עוד לבקש להישפט.

הפתרון: מנסחי הצעת החוק מנסים במסגרתה לקבוע, כי אין בתשלום הקנס כדי לסכל את האפשרות לבקש להישפט, לאחר שהתובע המוסמך דחה את הבקשה לביטול הקנס. במקרים רבים נאלצים מעסיקים לשלם את הקנס בטרם קיבלו מענה על הבקשה לביטול. לכן, מוצע לקבוע, כי בעבירות שהחוק מגדירן כעבירות מנהליות, תוארך תקופת התשלום ל -120 ימים.

3. הקטנת שיעור תוספת פיגורים

הבעיה: סעיף 1(א) לחוק עבירות מנהליות קובע, כי אם לא שילם אדם קנס מנהלי במועד, תיווסף על הקנס תוספת פיגור בשיעור הקבוע בסעיף 67 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977^[5] , כלומר תוספת פיגור של 50 אחוזים מן הקנס או מחלקו שלא שולם. מהניסיון שנצבר בהפעלת החוק ובייחוד בתחום העובדים הזרים, עולה כי תוספת פיגור של 50 אחוזים עלולה לפגוע בנקנסים באופן חמור מדי לתכלית שלשמה נועדה תוספת הפיגור והיא לעודד נקנסים לשלם את הקנס במועד. הדבר נכון שבעתיים במקרה בו אדם נדרש לשלם קנסות גבוהים בשל מספר עבירות, כפי שקורה לא אחת בתחום העובדים הזרים.

הפתרון: מנסחי הצעת החוק מנסים במסגרתה להפחית את שיעור תוספת הפיגור באופן שיעמוד בתכליתו הראויה של החוק, ויאפשר למקבלי הקנס המנהלי לשאת בנטל התשלום.

יחסו של בית המשפט

בתי המשפט מפגינים אף הם את מורת רוחם מאופן אכיפת הקנסות המנהליים ולא מהססים לבטל קנסות במקום בו הוטלו שלא כדין. בשורה של פסקי דין שניתנו לאחרונה, באה לידי ביטוי נטייה ברורה להגן על מעסיקים, אשר הוטלו עליהם קנסות מנהליים, במקום בו הם ניצבים בחולשתם אל מול רשויות האכיפה של המדינה אשר לא הקפידו על כללי מנהל תקין.

בפסק דין שניתן בחודש אוגוסט 2007 בבית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע, טען העותר עליו הושת קנס מנהלי מאחר ופעל בניגוד להוראת חוק עובדים זרים, לפגמים באופן הטלת הקנס. השופטת יעל אנגלברג-שהם קבעה, כי: "על נציגי המשיבה המופקדים על ביצוע חוק העבירות המנהליות לנהוג הקפדה יתירה בהטילם קנס מנהלי ולפעול על-פי הוראות החוק"^[6].

בית המשפט, אשר פסק לטובת העותר וביטל את הקנס, אזכר בהחלטתו שורה של פסקי דין נוספים בהם בוטל קנס אשר הוטל על-ידי הרשות בשל פגמים באופן הטלת הקנס, ובכך עמד על כך כי קיימת חשיבות רבה במילוי דרישות הדין ביחס לאופן הטלת הקנס.

בית הדין הארצי לעבודה נדרש אף הוא לסוגית התנהלותה של המדינה בטיפולה בבקשה שהוגשה באיחור. השופטת נילי ארד קבעה, כי די בפגמים שנמצאו בהתנהלות המדינה כשלעצמם, כדי להוות טעם סביר ומוצדק להיעתר לבקשת המשיב^[7].

בפסק דין אחר, הוסיף בית הדין הארצי לעבודה וקבע כי:

"יש לאפשר מרחב מסויים של גמישות בנוגע להארכת המועדים הקבועים בחיקוקים שונים... מגמה של חוסר גמישות עלולה לגרום לעיתים עוול קשה, בוודאי בנסיבות אישיות מיוחדות בהן האיחור נובע מגורמים אשר אינם בשליטת מגיש הבקשה... לא ראוי לאמץ אמת מידה מחמירה של 'טעמים מיוחדים'... עלינו לאזן בין זכות הגישה לערכאות, גם בשל הפגיעה הנטענת בקניין לאור הטלת קנס, לבין חומרת הפגיעה הנטענת בזכויות סוציאליות וזכויות יסוד של העובדים... יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס... בחינת העבירה גופה... בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור... ובנוסף יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה..."^[8].

סוף דבר

ניכר כי בתי המשפט מכירים בחובתה של הרשות המנהלית לנהוג בדרך מאוזנת וצודקת כלפי נקנסים בעבירות מנהליות ובכך מטה את אופן ביצוע האכיפה המנהלית לכיוון מתון ומידתי יותר, תוך שמירה על זכויותיהם של המעסיקים. כפי שהובאו לעיל, גם המחוקק פועל ברוח זו, והצעת החוק אותה סקרנו במאמר זה, מהווה נדבך בתהליך הרגולציה להסדרת אופן הטלת הקנסות המנהליים, תוך איזון בין דרישות המחוקק לזכויותיהם של מעסיקי העובדים הזרים.

הערת המחבר

משרד עו"ד קן-תור & עכו (www.ktalegal.com) מתמקד בתחום ה-Corporate Relocation, כלומר קבלת היתרי עבודה מטעם חברות לעובדים המוצבים במדינות זרות ובישראל עבור מומחים זרים המועסקים בתעשיית ההיי–טק, מדעי החיים (Bio-Technology), בנקים זרים ונציגויות בישראל של חברות רב לאומיות.

בחודש אוקטובר 2007 יצא לאור ספר "אשרות לניוד מומחים לישראל" מאת עוה"ד קן-תור צבי ועמית עכו. הספר נועד לסייע לכל מי שמעורב בניוד מומחים לישראל. המדובר במומחה הזר עצמו (הספר מכיל תקציר בשפה האנגלית), במנהל משאבי האנוש ויתר גורמים המעורבים בתהליך.

הספר כולל מידע מהימן ביחס לקבלת אשרות עבודה למומחים ועובדים זרים בישראל, קבלת אשרת מבקר למבקרים עסקיים, תהליכי רילוקיישן, קבלת אשרות עבודה במדינות נוספות ועוד. הספר כתוב בשפה קלה וברורה ומובאות בו דוגמאות רבות להמחשת התהליכים והסוגיות בהן נתקלים מנהלי משאבי אנוש, לפי ניסיונם הרב של המחברים.

תודה מיוחדת לעו"ד דנה בלפולסקי ממשרד קן-תור & עכו, אשר סייעה במחקר המשפטי.

מידע נוסף ביחס לניוד מומחים לישראל, לארה"ב ולמדינות נוספות ניתן למצוא באתר האינטרנט של המשרד www.ktalegal.com

לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:

בש(ב"ש) 1024/07 בנימין אביטן נ' משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עפא 49/06 מדינת ישראל – משרד המסחר והתעשייה נ' קיבוץ אושה

עפא 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל

* משרד עו"ד קן-תור & עכו (www.ktalegal.com) מתמקד בתחום ה-Corporate Relocation: קבלת היתרי עבודה מטעם חברות לעובדים המוצבים במדינות זרות ובישראל עבור מומחים זרים המועסקים בתעשיית ההיי–טק, מדעי החיים (Bio-Technology), בנקים זרים ונציגויות בישראל של חברות רב לאומיות.

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

*** המאמר פורסם באדיבות אתר לשכת עורכי הדין בישראל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.