החלטה בתיק בש 1024/07

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מינהלי שהוטל על המבקש בגין עבירה של העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א- 1991 (להלן-"חוק העובדים הזרים"), וכן בקשה לעיכוב הליכים כנגד המבקש באם קיימים הליכים כאלה.

רקע עובדתי

1.         המבקש הינו חקלאי.

2.         ביום 2.1.05 הוצאה למבקש הודעה על הטלת קנס מינהלי בסך של 40,000 ש"ח ( להלן- "הודעת הקנס") ובה צוין, כי בביקורת בחוות המבקש מיום 29.12.03 נמצאו מועסקים עובדים זרים ללא היתר כדין.

            בהודעת הקנס במקום המיועד לציון שם המפקח נרשם"רכז קנסות" ואין היא נושאת כל  חתימה.

3.         המבקש פנה למשיב בכתב ביום 24.1.05 בבקשה לביטול הודעת הקנס ובקשתו נדחתה על ידי המשיב במכתב מיום 30.3.05 (נספח ב' לבקשה), ובו צוין, כי הקנס המינהלי הוצא כדין ולא נמצאה עילה לביטולו.

4.         בחודשים 3/06 ו5/06 נשלחו למבקש דרישות לתשלום קנסות מטעם המרכז לגביית קנסות.

5.         ביום 3.10.06 שלחה באת כוחו של המבקש למשיב דרישה לביטול הקנס עקב הוצאתו שלא כדין ובהעדר סמכות (נספח ה' לבקשה). בתשובת המשיב מיום 18.10.06, נטען כי הליכי הגבייה יעוכבו בכפוף להחלטת משרד התמ"ת ו/או בימ"ש וכי כל עוד לא תתקבל החלטה המורה על עיכוב הליכים, יימשכו הליכי הגבייה בתיק.

6.         ביום 30.10.06 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, לביטול הליכי הגבייה נגדו על ידי המשיב.

7.         בית המשפט העליון קבע (בג"צ 8875/06), כי על המבקש לפנות בסעד חלופי לבית הדין לעבודה, שלו מסורה הסמכות לדון בחוקיות הקנס שהוטל על פי חוק העובדים הזרים ותקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי-איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"ב-1992(להלן - "תקנות העבירות המינהליות"), מכוחן הוטל הקנס המינהלי.

            בשל קיומו של סעד חילופי, לא הביע בית המשפט העליון דעה בנושא חוקיות הקנס המינהלי (סעיף ד' לפסק הדין).

8.         ביום 19.3.07 עתר המבקש לבית הדין בבקשה הנוכחית. ביום 6.5.07 הגיש המשיב תגובה ובה התנגדותו לבקשה, על כל רכיביה.

9.         ביום 31.5.07 התקיים דיון בבית הדין בנוכחות המבקש ובאת כוחו ונציגת משרד התמ"ת.

טענות הצדדים

10.        המבקש טען כי הקנס אינו חוקי ונעדר כל תוקף משפטי. הקנס אינו עומד בדרישות החוק, שכן הוצא על ידי גורם וירטואלי, שלא ידוע מיהו וללא חתימה, ולפיכך יש להכריז על בטלותו.

לחילופין, טען המבקש כי יש לקבל את בקשת המבקש להשפט, שכן ישנם טעמים ממשים בגינם הוגשה הבקשה להשפט באיחור. המבקש הוסיף וטען, כי יש לו סיכויים טובים להוכיח, כי הטלת הקנס לא היתה מוצדקת וכי היו בידיו היתרי העסקה לעובדים הזרים הנדונים בהודעת הקנס.

בבקשה בכתב שהוגשה בפני, הועלתה גם טענת התיישנות באשר למועד משלוח הודעת הקנס על ידי המשיב,  טענה אשר נזנחה בדיון בבית הדין.

11.        בדיון בפני טענה נציגת המשיב, כי בג"צ דחה את טענת המבקש באשר לאי חוקיות הקנס, וזאת בהסתמך על סעיף 3 לפסק דינו, וכי החזיר את התיק לבית הדין לדיון בבקשה להארכת מועד להשפט. עוד טענה המשיבה, כי המבקש לא פנה במועד בבקשה להשפט וכי בקשתו להישפט בגין הקנס הוגשה באיחור וכי אף לגופו של עניין במועד הרלוונטי לא היו בידי המבקש היתרים להעסקת העובדים הזרים ולפיכך, יש לדחות את בקשתו.