אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> פס"ד א.ש.י.ר כמכשיר ליצירת זכות בפטנט בלתי כשיר

פס"ד א.ש.י.ר כמכשיר ליצירת זכות בפטנט בלתי כשיר

מאת: משה ש. גולדברג, עו"ד | תאריך פרסום : 30/03/2005 12:00:00 | גרסת הדפסה

פס"ד א.ש.י.ר כמכשיר ליצירת זכות בפטנט בלתי כשיר

משה ש. גולדברג, עו"ד

ההחלטה התקדימית בעניין S.K.B (ביהמ"ש המחוזי, השופטת ד. קרת-מאיר) קבעה כי על סמך פס"ד א.ש.י.ר ניתן לקבל סעד מדיני עשיית עושר ולא במשפט, לגבי ניצול של אמצאה, שלא הבשילה לפטנט. עו"ד משה ש. גולדברג, מי ששימש כרשם הפטנטים בשנים 1998-2002, סבור כי מדובר ברעיון לא מוצלח, אשר עשוי לסלול כביש עוקף להליכי התנגדות, ולספק מסלול נח לפגיעה בתחרות ובחופש העיסוק. הצעת חוק בנוגע לסכסוך הגבולות בין דיני הפטנטים לדיני עשיית עושר הוכנה בזמנו ע"י עו"ד גולדברג, הוגשה למשרד המשפטים, והיא עדיין שם.

 
 

בת.א. 2091/02 בש"א 8678/04 Smith Kline Beecham PLC נ' אוניפרם בע"מ (20/6/04) (להלן: "החלטת S.K.B.") נפסק לראשונה, ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א (כבוד השופטת ד. קרת-מאיר), כי ניתן לקבל סעד מדיני עשיית עושר ולא במשפט, לגבי ניצול של אמצאה, נושא בקשת פטנט שכנגדה מתנהל הליך התנגדות.

חשיבות ההתנגדות

בבסיס הענקת הפטנט עומד הרעיון, כי הכח המוענק לבעליו להגביל תחרות מצד אחרים, הינו רע מונופוליסטי שקיומו הכרחי כדי לעודד מחקר ופתוח טכנולוגי, ויש לצמצמו למינימום. לפיכך, דאג המחוקק להגביל את תקופת הפטנט ל- 20 שנה והתנה את תוקפו בתרומה של האמצאה לתחום הטכנולוגי, קרי - חידוש והתקדמות אמצאתית.

בשלב בקשת הפטנט שני כלים מיועדים להשגת מטרה זו: בחינה ע"י בוחן מקצועי של לשכת הפטנטים, והתנגדות, שקיומה תלוי ביוזמה פרטית.

מטבע הדברים האינטרס של המתנגד, מתחרה ויריב עסקי של מבקש הפטנט, מוליד מוטיבציה חזקה למנוע את רישום הפטנט. לעומת זאת, לבוחן הפטנטים, שהוא עובד מדינה, אין אינטרס אישי או עסקי ברישום הפטנט או במניעת הרישום. המתנגד הוא זה שיחשוף פרסומים קודמים שלא אותרו בעת הבחינה, ואם האמצאה נמכרה בשוק לפני שהתבקש הפטנט, מי שידע על כך יהיה המתנגד, לא בוחן הפטנטים.

המבחן האמיתי של בקשת הפטנט הינו, אפוא, בהליך הדו צדדי של התנגדות. לפיכך, אין פלא שבקרב חוגי המקצוע רווחת הדעה, על בסיס נתונים אמפיריים, כי למעלה מ- 70% מהפטנטים שנרשמו בארץ ובחו"ל, אשר צלחו בשלום את התקופה להגשת התנגדות מבלי שכזו הוגשה, הינם חסרי תוקף.

לאור זאת ניתן להבין את סע' 37 לחוק הפטנטים, אשר קובע כי:

"בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף, והמדינה או עובדיה לא ישאו בשל מתן הפטנט בשום אחריות."

אין פירוש הדבר כי מערכת רישום הפטנטים הינה פגומה, אלא זו הכרה בכך שהיא מבוססת, במידה רבה מאוד, על ההליכים הדו-צדדיים, שבראשם ההתנגדות.

בעיית המקל בגלגלים והחמורה ממנה – בעיית הבלמים הרופפים

ההחלטה בעניין S.K.B נועדה לחלץ את מבקשות הפטנט (התובעות) ממלכוד שבו היו נתונות. מחד, על פי חוק הפטנטים לא ניתן להגיש תביעת הפרה כל עוד לא נרשם הפטנט. מאידך, בקשת פטנט לא תבשיל לפטנט רשום כל עוד עומדת מולה התנגדות.

כאשר מתחרה של מבקש פטנט חושש מתביעת הפרה שתבוא עם רישום הפטנט, כל שעליו לעשות כדי לעצור את הרישום ולבלום את התביעה הוא, כמו הנתבעות בעניין S.K.B., להגיש לרשם הפטנטים הודעת התנגדות במועד. במשך כל אותן שנים בהן יתנהלו הליכי ההתנגדות בפני רשם הפטנטים, לא ניתן יהיה להגיש תביעת הפרה על ניצול האמצאה.

כדי לנטרל את מקל ההתנגדות התקוע בגלגלי S.K.B., תרם לה בית המשפט גלגל רזרבי, בהתירו את תיקון כתב התביעה להוספת טענה בדבר עשיית עושר, בגין ניצול האמצאה שעדיין הייתה בשלב של בקשת פטנט.

נראה לי, כי הבעיה שהחלטה זו תיצור הינה חמורה יותר מזו שאותה היא מיועדת לפתור.

ביהמ"ש ניסה לספק פתרון להעדר האפשרות של מבקש הפטנט לקבל במהירות יחסית צו מניעה זמני כנגד ניצול בלתי מורשה של האמצאה, מבלי שיאלץ להמתין עד לתום בירור ההתנגדויות לבקשת הפטנט, ולהסתפק, שנים לאחר מכן, בצו מניעה מכווץ ובפיצוי כספי.

אכן, מציאות משפטית המאפשרת לחסום את הגישה לצו מניעה זמני ע"י הגשת התנגדות סרק (ב"התנגדות סרק" אין כוונתי להתנגדות המוגשת כדי לחסום תביעה, כאשר המתנגד מאמין שאין בסיס חוקי לרישום פטנט), אינה רצויה ודורשת פתרון חקיקתי. ואולם, היא הרע במיעוטו.

גרועה ממנה בהרבה הכרה בעילת תביעה של עשיית עושר, לגבי אמצאה שלא הבשילה לפטנט.

הנשק האפקטיבי ביותר להגנת קניין רוחני הוא צו מניעה זמני.

פעמים רבות הענקת צו מניעה זמני, או הסירוב להעניקו, הם שחורצים לשבט או לחסד את גורל התיק כולו. בהליכים לסעדים זמניים נדרש סעד מהיר, ולכן מסתפק ביהמ"ש בעילה לכאורית. מטעמי יעילות וחיסכון בזמן, בית המשפט נוטה להסתפק בהוכחת ההפרה. לרוב, אין דנים בטענות כנגד תוקף הפטנט, המצריכות בירור סוגיות טכניות סבוכות. בהעדר ראיה בעלת כושר שכנוע מיידי להעדר התוקף, טענות אלו ימתינו לבירורן בגדר התיק העיקרי. בכך יש מידה של הגיון (בעיקר מעשי) לאור אופי הליך הסעד הזמני.

יש גם שטוענים, כי רישום הפטנט, לאחר שצלח בשלום את שלשת החודשים שבמהלכם ניתן היה להגיש התנגדות, מקים לזכותו חזקת תוקף. דעה זו מנוגדת לחלוטין לקביעת סע '37 לחוק הפטנטים. למעשה, הסיכוי שפטנט אשר לא גבר בפועל על התנגדות,יהיה תקף, הוא כ- 30%.

בקשה לסעד זמני בעילה של עשיית עושר, על בסיס טכנולוגיה שההליכים לרישומה כפטנט לא הושלמו, מעוררת גם היא שאלות טכנולוגיות של חידוש והתקדמות אמצאתית. בירור תרומת האמצאה לתחום המקצועי ולנתבע ספציפי, נדרש לצורך בחינת היסודות של: "התעשרות על חשבון המזכה" ו"שלא כדין". ואולם, כמו בהליכים זמניים המבוססים על פטנט, גם בהליך זמני המבוסס על טענת עשיית עושר, יש להניח כי בית המשפט לא ימהר לצלול לעומק סוגית טכניות סבוכות של חידוש והתקדמות אמצאתית. הסעד הזמני יינתן, או לא יינתן, על בסיס התרשמות שטחית מן הטכנולוגיה והתמקדות בשאלת החיקוי ובשיקולי היושר הנשקלים בבקשה לסעד זמני.

כאן לא ניתן להתנחם, ולו רק בנחמה פורמלית, וגם לא בפיקציה משפטית (חזקת תוקף), המבוססות על כך שהאמצאה צלחה את שלב ההתנגדות.

השאלה, האם באמצאה יש תרומה טכנולוגית המצדיקה הוצאת צו מניעה, שפירושו הענקת מונופולין, תיוותר בגדר תעלומה מעיקה.

העילה של עשיית עושר תשמש לסלילת כביש עוקף הליכי התנגדות, ותספק מסלול נח לפגיעה בתחרות ובחופש העיסוק, ובפרט לשיתוק מתחרים ע"י צווים זמניים העומדים על כרעי תרנגולת, וע"י הגשת תביעות בעלות בסיס מפוקפק שדי בעלות ניהולן כדי לקבוע את תוצאותיהן.

הבסיס המשפטי להחלטה – הלכת א.ש.י.ר (?)

סע' 179 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן: "אין להגיש תביעה על הפרה אלא לאחר שניתן הפטנט." בהחלטת S.K.B. נקבע כי הוראה זו אינה חוסמת תביעה בעילה של עשיית עושר, בטרם ניתן הפטנט. זאת בהסתמך על דברי כבוד הנשיא ברק ברע"א 5768/94 א.ש.י.ר. נ' פורום אביזרים ואח', פ"ד נב (4) 289, 455, 456, שקבע כי דיני הקניין הרוחני אינם חוסמים את הזכות, מכוח הדין הכללי, להשבה ממי שקיבל טובת הנאה "שלא על פי זכות שבדין".

משנת הנשיא ברק מבוססת על אבחנה תיאורטית אלגנטית, לפיה דיני הקניין הרוחני מגנים על אינטרסים שונים מאלו המוגנים ע"י דיני עשיית עושר, ומקנים זכויות קניין כלפי כולי עלמא. הזכות להשבה, להבדיל, מוגבלת בתחולתה ודורשת בנוסף ל"התעשרות על חשבון המזכה" גם "יסוד נוסף".

הגבלת פעילות כלכלית תחרותית, על בסיס בקשת פטנט שמעמדה טרם הוכרע, מנוגדת לאינטרס הציבורי. זו המדיניות שמשקף, בבירור, סע' 179 וזה המצב לאור הפרקטיקה בבתי המשפט, כפי שתיארתי לעיל.

אינני מוצא, אפוא, בניגוד לבית המשפט בעניין S.K.B., כל ישועה באבחנת הנשיא.

מה לי זכות קניין רוחני "מוחלטת" וחזקה, ומה לי זכות יחסית ו"מוחלשת" של דיני עשיית עושר.

צו המניעה הוא אותו צו המניעה, והנזקים הפרטיים והציבוריים שהוא גורם, הם אותם נזקים.

ההבדל בין דיני הקניין הרוחני לדיני עשיית עושר אינו מצדיק שימוש בדיני עשיית עושר כדי לברוא רוחות רפאים של זכויות קניין רוחני, אשר נמנע מהן להיוולד למי שהיו אמורים להיות הוריהן הטבעיים.

המעמד של דיני עשיית עושר בסיטואציה של קניין רוחני אינו צריך להשתוות למעמדם בסיטואציות "פרטיות" - חוזיות ומעין חוזיות. כאשר אינטרס מניעת ההתעשרות שלא כדין מופיע בסיטואציה של קניין רוחני, בין אם מקורו בהוראת השבה ספציפית, ובין אם בדין הכללי, הוא עושה כן כאחד בשורת המקהלה, המזמר לצד אינטרסים ציבוריים חשובים לא פחות (תמרוץ של גילוי מידע טכנולוגי לציבור, זרימתו בחופשיות, עידוד יצירה ואמצאה, תחרות חופשית, חופש העיסוק וכיוב'). ככזה, על אינטרס מניעת ההתעשרות שלא כדין, לכבוש את שאיפתו לשיר סולו ולהתאים את זימרתו לפרטיטורה של המקהלה ולשירת כל חבריה.

פתרון אפשרי – תיקון חקיקה

עם פרסום פס"ד א.ש.י.ר. הבעתי, במסגרת ועדת הרביזיה לחוק הפטנטים, את החשש, כי הגנים שנושא פסק זה עשויים, במהלך דור או שניים של פסקי דין, לעבור מוטציות שיניבו נורמות לא בריאות, והצעתי תיקון לחוק הפטנטים בנוסח כדלקמן:

"(א) לא יזקק בית המשפט לתביעה תהא עילתה אשר תהא, המבוססת על אחד מאלה:

(1) ניצול אמצאה כשירת פטנט שאינה נושא לפטנט הרשום בישראל;

(2) ניצול אמצאה שהייתה נושא לפטנט רשום בישראל כאשר הניצול נעשה, לאחר שתוקפו פג מכל סיבה שהיא, בכפוף לפרק ד' סימן ב';

(3) ניצול אמצאה שאינה כשירת פטנט;

(ב) אין באמור לעיל כדי לגרוע מכל זכות או חובה שמקורם ביחסי אמון או בהתקשרות מחייבת על פי דין, או בזכות או חובה על פי פרק ב' לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999."

מטרת התיקון היא מניעת מצב בו בית המשפט ינהג בדיני עשיית עושר כבכופתאה הנידוגה מתוך הסיר, ונאכלת בנפרד ע"י מי שהחליט לוותר על המרק.

הועדה המליצה בפני משרד המשפטים לאמץ את התיקון, אשר למיטב ידיעתי, ממשיך להתעכל שם.

הקביעה בעניין S.K.B. רק יצאה לדרכה, וניתן עדיין לבלמה.


פסה"ד שאוזכרו במאמר:


* הכותב שימש כרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בשנים 1998 – 2002.

כיום הינו בעל משרד עו"ד פרטי, המתמחה בדיני קניין רוחני, והוא מלמד תחום זה באוניברסיטה העברית.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

כל הזכויות שמורות למחבר. אוגוסט, 2004. ©


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ