אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> סיכום על שכר עבודה נטו - האם וכיצד?

סיכום על שכר עבודה נטו - האם וכיצד?

מאת: איריס ירדני, עו"ד; רז בן-ארצי, עו"ד | תאריך פרסום : 30/08/2011 12:00:00 | גרסת הדפסה

דרך המלך- שכר ברוטו

על פי רוב, מסוכמים ומשולמים שכרו וזכויותיו של עובד בערכי ברוטו, מהם מופחתים הניכויים והמיסים בהם הוא מחויב,כגון מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ועוד. משכר זה אף מופרשים הסכומים לקופות השונות, בהתאם לדין1.

השכר ברוטו הוא השכר המחייב לצורך חישוב הזכויות בעת סיום העסקה, כגון פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, סכום גמלה וכיוצא בזה.

ניתן לומר, כי כאשר מסכמים הצדדים לגבי גובה שכר- ההנחה הטבעית תהיה כי השכר שסוכם הוא שכר ברוטו, וזאת במידה ולא צוין במפורש אחרת. 

בית הדין הארצי לעבודה נדרש בפסיקתו לשאלת סיכום על שכר נטו בקובעו:

  "דרך המלך לקביעת שכרו של עובד הוא שכר 'ברוטו', ממנו מנוכים תשלומי החובה שבחוק ועל פיו נקבעות זכויותיו. עם זאת... הצדדים רשאים להתנות על מתכונת זו ולקבוע הסדר שונה של 'שכר נטו', לפיו תשלומי החובה המתחייבים משכרו של העובד חלים על המעסיק ומשולמים על ידו" (עע (ארצי) 677/06 שלום עמר נ' חברת אסיפון צפון (1990) בע"מ (לא פורסם, 28.2.08) וההפניות שם; ראה גם ב ע"ע 272/06 משה אוחנון – קליניק שיווק מזון (1996) בע"מ (לא פורסם, 23.7.07).

ניתן לומר אם כן, כי אין פסול בקביעת מתכונת תגמול בערכי נטו, עם זאת, קביעה כזו מצריכה הסדר ספציפי.

היקף ההסכמה בדבר ערכי נטו

במקרה של הסכמה לתשלום בערכי נטו, רצוי שהיא תתייחס לכל ההיבטים וההשלכות המתחייבים, ולשם ההמחשה בלבד-

  1. האם התעריף המוסכם נטו, הוא בבחינת שכר או מינימום חשבונאי? (ראה להלן).

  2. האם ההסכמה לגבי שכר נטו מסוים מחייבת קביעה, כי גמול שעות נוספות ישולם אף הוא בערכי נטו? (הרי בגילום של שעות נוספות יש נטל כספי נכבד, שכן בדרך כלל מדובר במדרגת מס גבוהה משמעותית ממדרגת השכר הבסיסית. האם נטל זה יוטל על המעביד או על העובד.?)

  3. האם התעריף הנקוב נטו משקף גם גילום ניכויים של גמל וקרנות?

  4. האם גם רכיבים אחרים יגולמו- שווי שימוש ברכב? הוצאות טלפון? (ראה להלן).

  5. האם סיכום בין הצדדים על תשלום נטו מקפל בתוכו גם סיכום לגבי רכיבים נוספים כגון הוצאות דיור וכלכלה? לדוגמא, בהעסקת עובדים זרים, רשאי המעביד, בכפוף לדרישות הדין, לחייב עובד בחלק מהוצאות הדיור והמגורים עד לסכום מקסימאלי הקבוע בדין. האם קביעה לגבי סכום נטו כוללת גם אי-חיוב בהוצאות מגורים וכלכלה?

    בהקשר זה תשאל שאלה נוספת- מה דין מעביד שאינו מנכה סכומים שהדין מאפשר לו לחייב בגינם- האם היעדר הניכוי מהווה הטבה לעובד החייבת במס? האם הסכום שנחסך בניכוי משקף, למעשה, תוספת לשכר? אם תינתן לשאלות אלו תשובה חיובית, הרי שיש לכך משמעות נכבדת מבחינת היקף המס שהיה אמור לחול על המעביד על רכיב זה, וכן השפעה על גובה השכר הקובע.

  6. מהו השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים? האם השכר נטו או השכר ברוטו? כידוע, העובד פטור מתשלום מס הכנסה (עד תקרה מסוימת) בעבור פיצויי פיטורים. לעניין זה יש השלכה גם מבחינת המעביד וגם מבחינת העובד.

  7. מה הדין כאשר מדרגות המס משתנות? האם כאשר נטל המס עולה, העובד ישמור על סכום הנטו שסוכם איתו? האם כאשר נטל המס יורד יישאר סכום הנטו קבוע והמעביד יזכה ליהנות מההפרש?

נטל ההוכחה על טוען טענה בדבר ערכי נטו ודרכי ההוכחה

מאחר והכלל הוא כי התשלומים נעשים בערכי ברוטו ולא בערכי נטו, נראה, כי נטל ההוכחה רובץ על הטוען כי הסיכום עמו היה  בערכי נטו, ועליו להראות כי במקרה דנן ישנו סיכום פרטיקולארי.

הגם שבאופן הרגיל אין מעביד יכול להיבנות מהטענה כי התשלום בפועל נעשה באופן שסותר את דרישת העובד בתביעתו (וזאת מן הטעם שבדרך כלל תביעות העובדים עניינן זכויות המוקנות לעובד על פי דין קוגנטי, לכן אין חשיבות לא לסיכום עם העובד, שכן אינו רשאי לוותר על זכויותיו, ולא לאופן התשלום בפועל), הרי שבמקרה של טענה לתשלום סכום בערכי נטו- אופן התשלום בפועל הינו בעל חשיבות נכבדה להוכחת הטענה מה היה ההסכם בין הצדדים. כל עוד התשלום בפועל אינו מנוגד לדין, הרי האופן שבו התשלום שולם בפועל משקף את התנהגות הצדדים במהלך ההתקשרות. התנהגות הצדדים בפועל במהלך ההתקשרות הינה אחד הסממנים המשקפים את תוכנה של ההסכמה ביניהם ככלי פרשנות עיקרי.

מעבר לכך, יחולו על הטוען לתשלום נטו דיני ההוכחה הרגילים הנהוגים בבית הדין לעבודה (כך למשל, בית הדין לעבודה אינו קשור בדיני הראיות, כאשר הוא דן בנושא שאינו פלילי2 ויכול לקבל כראיה אפילו עדות מפי השמועה).

הוכחה, כי התגמול המוסכם היה בערכי נטו יכולה להיתמך בהסכם ההעסקה עצמו (ככל שיש כזה), אם יש בו התייחסות מפורשת לכך, ו/או באופן בו נרשמו תלושי השכר (המונח "נטו" או קיומם של רכיבי גילום שונים), או כמסקנה המתחייבת מתוך תחשיב הסכומים ששולמו לעובד.

אנו סבורים, כי הכרעת בית הדין באשר לשאלה אילו רכיבים יש לגלם, אם בכלל, ומה היקף הסיכום בדבר ערכי נטו, תינתן על פי דיני החוזים הרגילים וגם נטל ההוכחה יהיה בהתאם לדין הרגיל (המוציא מחברו עליו הראיה), וזאת כל עוד אין תשובה המתחייבת מהדינים הקוגנטיים. לפיכך לדידנו, עובד הטוען כי המעביד הפר את ההסכמות אליהן הגיעו, שהן מעבר לזכויותיו הבסיסיות על פי חוק, חייב להרים את הנטל בעצמו3. אם יוכיח העובד הפרת חוזה, יוכל לדרוש פיצויים בגין ההפרה או כל סעד אחר.

התעריף המוסכם נטו- שכר או מינימום חשבונאי?

תשלום שכר נטו נהוג בדרך כלל בעובדים המועסקים בעבודות כפיים, דוגמת ענף הבניין. אולם, לעיתים גם בקרב מקבלי שכר גבוה, כגון שחקני כדורגל/ כדורסל וידוענים, ניתן למצוא הסכמי שכר של תשלום בערכי נטו.

כאמור, מציאות החיים מלמדת כי ישנם עובדים ומעסיקים, בהם מבקשים הצדדים לקבוע את הסכום נטו המגיע לעובד בגין עבודתו. בדרך כלל ההסכמה היא פרי רצון של העובד להיות סמוך ובטוח מה יהיה הסכום ש"יוותר לו ביד" לאחר הפחתות וניכויים.

אשר על כן, ועל מנת לפשט את הסכום שיגיע לעובד בתום כל חודש, מסוכם עם העובד כי בכל מקרה התשלום החודשי הסופי לא יפחת מסכום מסוים שיועבר נטו לידיו.

האם סיכום כזה נוגד את החובה החוקית שלא לשלם שכר כולל4?

התשובה לכך נעוצה, כמובן, בטיב ההסכמה- ככל שהשכר המוסכם גופו היה בערכי נטו הרי שיש לצרף לו את שאר הזכויות אך ככל שהסיכום הוא כי "השורה התחתונה" בתלוש השכר לא תפחת מתעריף קבוע נטו (למשל כאשר ההסכמה היא, כי התמורה נטו תהיה מכפלה של היקף שעות העבודה בסכום מסוים וזאת לאחר תחשיב מצרפי של שכר שעות רגילות, גמול שעות נוספות וכיוצא בזה)- וכל עוד תעריף השכר המחושב (בשונה מהתעריף נטו) עומד בדרישות החוק- הרי שניתן לטעון כי  אין מדובר בשכר כולל אסור אלא בסכום מינימאלי מובטח.

דוגמא למקרה בו נקבע בפסיקה כי תשלום השכר בערכי נטו נעשה כדין:

העובד, פועל זר בענף הבניין טען כי הוסכם עמו שכר בסך 4$ לשעה נטו. לאחר סיום עבודתו תבע העובד את החברה ובין טענותיו השונות טען, כי לא שולם לו גמול שעות נוספות וכי התשלום עבור השעות הנוספות היה אמור להיות לפי נטו של 5 דולר לשעה (כלומר, תוספת של 25% עבור 2 שעות נוספות ראשונות) ו – 6 דולר נטו (תוספת 50% עבור כל שעה נוספת מעבר לכך).

החברה המעסיקה טענה, כי הסכום נטו לא היה סיכום בדבר גובה שכר שעתי, אלא מינימום מובטח לאחר כל התשלומים, וכי שכר עבודתו של העובד חושב לפי שכר מינימום, לרבות שעות נוספות שהגמול בגינן מחושב כדין לפי 125% ו- 150%. בנוסף, שולם לעובד מדי חודש חלק יחסי בדמי הבראה. כאשר סכום הברוטו הזה, בניכוי הוצאות המיסים המחויבים על פי חוק (ביטוח לאומי, מס הכנסה) הותיר סכום נטו נמוך ממכפלת כל השעות (הן הרגילות והן הנוספות) בתעריף הנטו המוסכם עם העובד, שולמה לתובע פרמיה (למעשה תוספת) על מנת להגיע למכפלת הנטו שסוכמה.

החברה אף הציגה טבלה, אשר הופקה בהתאם לתלושי השכר של העובד, המסכמת את הנתונים והעדויות שבידיה ומראה כי מידי חודש בחודשו שולמו לעובד שכר מינימום וגמול שעות נוספות כדין, וכן כי החברה שמרה לעובד על מכפלת הנטו שסוכמה עימו, בדרך כלל על ידי תוספת פרמיה כאמור.

כאשר נשאל מנהל העבודה על סכום הנטו ועל גמול שעות נוספות השיב, כי לא דובר על תשלום שעות נוספות בערכי נטו- ואכן תשובה זו מחזקת את טענת הנתבעת- סכומי הנטו לא היו קשורים לשעות הנוספות כי אם לנטו הנשאר תחשיבית לאחר כל התוספות וכל הניכויים וכי אין המדובר בשכר שעה.

הטבלה שהציגה החברה המחישה, כי שכר הבסיס שולם לעובד במלואו, כדין, וגם גמול שעות נוספות בתעריף 125 אחוז שולם במלואו, וכי היו חודשים בהם היה הפרש קטן ברכיב של גמול שעות נוספות בתעריף של 150 אחוז (לעיתים הפרש לרעת העובד, לעיתים הפרש לטובת העובד). כאשר סיכמו את כל ההפרשים על פני 36 חודשי העסקה של העובד בחברה, עלה כי היה הפרש לטובת העובד, דהיינו תשלום ביתר ברכיב השעות הנוספות.

הצדדים לא הציגו הסכם העסקה אלא רק תלושי שכר, ששיקפו את התנהלות התשלום בפועל במשך השנים. כאשר נחקר העובד הזר בחקירה נגדית (במסגרת עדות מקדימה) הודה, כי הסכומים ששולמו לו מידי חודש היו בהתאם למה שסוכם עימו.

למעשה, טענת העובד הייתה כי סוכם עימו שכר נטו שעתי והיה צריך לשלם לו גם נטו עבור גמול שעות נוספות, בעוד החברה הראתה כי השכר של העובד היה תמיד בגובה שכר מינימום ועל פי תעריף זה שולם גמול שעות נוספות (בתוספות המתחייבות), ובנוסף נעשתה לו השלמה לסכום נטו של היתרה לתשלום, אחרי כל הניכויים על פי כל דין- והיא סכום נטו במכפלת כל השעות. סכום הנטו לא היה שכר לשעה, אלא סף שהובטח לתובע שיקבל.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב5 (כב' השופטת מיכל לויט) קיבל את עמדת הנתבעת ודחה את תביעת העובד ברכיב זה. הניתוח של בית הדין לעבודה תמך בעקרונות שהוזכרו לעיל במאמר זה.

כך למשל, בית הדין האזורי קבע כי אין מדובר בשכר כולל האסור על פי הדין. בית הדין קבע במפורש, כי לא יתכן שסוכם עם המערער על שכר שעתי קבוע, מאחר וחלוקת רכיב "המשכורת" לסך כל יחידות השעות באותו החודש מביא לשכר שעתי שונה בכל חודש. כמו כן, קבע בית הדין כי בחלק גדול מתלושי השכר שולם למערער, בנוסף למשכורת, גם רכיב של מענקים על מנת להגיע לשכר נטו ביד, כפי שסוכם עימו.

עוד קבע בית הדין, כי מעיון בתלושי השכר של העובד עולה, כי סך היחידות המופיעות בתלושי השכר תואם את סך השעות אותן פירט העובד בכתב בתביעה, בו סכם את שעות עבודתו בכל חודש. בית הדין קמא קבע, כך:

"חלוקת רכיב ה'משכורת' לסך יחידות השעות באותו החודש מביא לשכר שעתי שונה מדי חודש, דבר אשר אינו מתיישב עם גרסת התובע לפיה שכר היסוד ששולם לו מדי חודש חושב כמכפלה של שכר שעתי נטו במספר השעות.

מנגד, בדיקה רנדומאלית של תלושי השכר של התובע מעלה כי המשכורת החודשית ברוטו ששולמה לו מדי חודש הייתה גבוהה דיה בכדי לכסות שכר מינימום בגין 186 שעות וכן את יתרת 'יחידות' השעות שביצע באותו חודש כשעות נוספות".

בית הדין האזורי, על סמך ראיות ועדויות, קבע עובדתית, כפי שנטען גם על ידי הנתבעת, כי זו התחייבה כלפי העובד שישולם לו שכר מינימום וגמול שעות נוספות, בתוספת כל הזכויות המגיעות לו על פי החוק, ובכל מקרה לא ישולם לו פחות מסכום נטו ביד.

על פסק הדין של בית הדין האזורי תלוי ועומד ערעור בבית הדין הארצי.

היבט המיסוי

הסכמה על שכר נטו מותרת, כאמור. סעיף 141 לפקודת מס הכנסה6, מתייחס להסכם שכזה. על פי סעיף 141 לעיל, יש חובת הודעה לנציבות מס הכנסה על הסכם לתשלום נטו. חובת ההודעה רובצת הן על המעביד והן על העובד. ההודעה צריכה לכלול את כל פרטי ההסכם וכל פרט אחר שהנציבות תדרוש. כאשר מדובר על הסכם בכתב- חובה לצרף העתק מן ההסכם להודעה.

מאחר ומדובר בהטבת מס שמקורה אינו באחד מחוקי המגן, הסכם קיבוצי או צו הרחבה, אלא בהסכם בין הצדדים, הרי שהסכמה זו ניתנת להתנאה או לוויתור. למעשה, בהסכם לתשלום נטו, שני הצדדים לוקחים על עצמם סיכון מסוים. מצד אחד, כשנכנסה לתוקפה רפורמת המס בשנת 2003, הרוויח המעביד, שלא העלה לעובד את שכר הנטו וגרף רווח. לעומת זאת, במידה ויעלה שיעור המס בגין זקיפת שווי שימוש ברכב, העובד לא יוטרד מכך, שכן הנטל ייפול על המעביד בלבד.

במקרה של עדכון ו/או שינוי מדרגות המס, יש לבחון באם המעביד יספוג את התשלום, או ישלשל לכיסו את ההפרש, היות ועובד שסיכם עם מעסיקו על תשלום שכרו נטו, אינו אמור להיות מושפע משינויים במס הכנסה לטוב או לרע- כך, על פי פסיקת בית הדין הארצי בעבר. זאת, מלבד במקרים בהם מדובר בשינויים מהותיים (ראה לעיל).

ובאותו אופן, עובד שסוכם עמו על שכר נטו לא ייהנה מנקודות זיכוי להן הוא זכאי, אלא אם סוכם בין הצדדים אחרת7.

בפרשת פומרנץ8 נדון מקרה בו סוכם על שכר נטו, אך העובד הסתיר ממעבידו את העובדה שיש לו פנסיה החייבת במס, כך שהגילום של שכר הנטו יעלה על הסכום שיש לגלמו, לו הייתה זו המשכורת היחידה של העובד. במקרה זה נפסק, כי העובד יישא בהפרשי המס, למרות הסיכום על שכר נטו.

בפרשת אוחנון9 נדונה השאלה- האם כאשר ניתנת הטבה לסקטור מסוים, תושבי קו עימות או תושבי הנגב במקרה זה, יוכל עובד שסוכם עימו שכר נטו, ליהנות מן ההטבה. בית הדין הארצי לעבודה קבע ברוב דעות, כי גם כאשר מוסכם על שכר "נטו", ההסכמה משקפת הסכמה לשכר "ברוטו" בשיעור מסוים. לכן, יש לפרש את ההסכמה כחלה רק במקרה בו השינויים שחלים בשיעור המס (לרעה או לטובה) הם שינויים רגילים, הנובעים מעדכון שוטף של מדרגות המס, ולא משינויים מהותיים בחקיקה. בית הדין קבע, כי העובד זכאי להטבות המס לפי "חוק הנגב", על אף שסיכם עם מעבידו על שכר "נטו".

בפרשת קק"ל נ' קורן10 נשאלה השאלה האם יכללו ב"משכורת הקובעת", ועל פיהם תקבע הגמלה של העובד, תשלומים בהם זכה העובד בעת עבודתו ואשר היוו גילום מס ששולם לו בגין שווי שימוש במכונית צמודה ובגין תשלום הוצאות טלפון. העובד טען, כי תוספות אלה הן תוספות קבועות מן הטעם ששולמו לו באופן קבוע. קק"ל טענה לעומת זאת, כי מעמדה וסיווגה של תוספת גילום המס ייקבעו על פי מעמדה וסיווגה של ההטבה אשר ניתנה לעובד ואשר בגינה נעשה גילום המס. מאחר והחזר ההוצאות אינו מהווה חלק מן השכר הקובע, ממילא גם המס המגולם בגינו אינו יכול להיות חלק מהשכר הקובע.

גם היועמ"ש, שהצטרף להליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (עקב חשש הממשלה מהעלות הכבדה שתוטל עליה לפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה), תמך בעמדת קק"ל: דין הגילום כדין הרכיב עליו הוא משתלם. כך, מקום בו הגילום משתלם על החזר הוצאות ריאלי או בגין הטבה מותנית, שאינם מוכרים כרכיב משכורת לגמלה, כך גם הגילום.

כב' השופט חשין פסק כי לא כל רכיב המגדיל את השכר הריאלי מהווה שכר קובע לצורכי גמלה. כינוי של תשלום פלוני כ"שכר"- המזכה בגמלה, או כ"תוספת"- שאינה מזכה בגמלה, לא הוא שייקבע. כך, מקום בו תשלום או הטבה פלונים הניתנים לעובד הם בגדר "שכר", אף גילומם יהיה שכר. לעומת זאת, מקום שהתשלום או ההטבה תלויים בתנאי, אין הם מהווים שכר, אלא תוספת התלויה בתנאי, וגילום המס יהא כמותם שכן אף קיומו שלו, על דרך השרשור, מותנה באותו תנאי. סיכומו של דבר- רכיב גילום המס ששולם לעובד בגין שווי שימוש ברכב ובגין החזר הוצאות הטלפון, לא היווה חלק משכרו הקובע של העובד לעניין חישוב הגמלה שלו.

על בסיס אותה הלכה- גילום השכר עצמו יחשב כחלק מהשכר הקובע ולכן פיצויי הפיטורים ישולמו לפי השכר ברוטו המגולם ולא לפי ערכי הנטו.

מובן כי הסכם ספציפי בין הצדדים, שיקבע מסמרות ברורות בשאלה מה ייכלל בחישוב הגמלה ו/או הפיצויים שישולמו לעובד, המשתכר שכר נטו, ימנע התדיינות מיותרת בעתיד.

לסיכום:

סיכום תשלום נטו הינו חריג, אולם מותר על פי החוק. יש לזכור כי סיכום כזה מחייב דיווח לרשויות המס. כמו כן, יש לתת את הדעת על ההשלכות הנלוות לסיכום זה ולשאלות העלולות להתעורר בהמשך, ולנסות לתת להן מענה עוד טרם החלתו.


לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:

עע (ארצי) 677/06 שלום עמר נ' חברת אסיפון צפון (1990) בע"מ

ע"ע 272/06 משה אוחנון – קליניק שיווק מזון (1996) בע"מ

בג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

* עו"ד איריס ירדני, עורכת דין כבר למעלה מ-17 שנה; בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב. בין היתר עוסקת במיזוגים של חברות גדולות, התקשרויות עסקיות הכרוכות במשפט בינלאומי, ליווי עסקאות רכישת זיכיונות ופעילות, ייצוג בתיקים מסחריים במשפט האזרחי וליווי עסקאות נדל"ן מורכבות.  

*עו"ד רז בן- ארצי, בעל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה מאוניברסיטת תל אביב ובעל תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית אונו. עוסק בייצוג בבית המשפט, בתביעות אזרחיות לסוגיהן, כולל דיני עבודה ותיירות ובעריכת חוזים בתחום המקרקעין.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

1 ראה למשל ע"ב 3389/03 גולומבק מיכל נ' שפי 1972 בע"מ, בו נקבע כי הכלל הוא ששכר עבודה ננקב בערכו ברוטו, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת.

2 סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969

3 עא 588/66 לכדר בוכבזה נ' משה בוכבזה, פ"מ כא(2) 003.

4 סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958

5 תע"א 8656/05 איבן פשוב נ' אביב ושות', חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ועבודות בנין בע"מ.

6 פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

7 הילה פורת, דיני עבודה המדריך המלא (מהדורה חמישית דצמבר 2010).

8 דב"ע נו/3-9 נצחונה פומרנץ נ. נשיונל מוד בע"מ.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ