השופטת רונית רוזנפלד
1. המערער הועסק על ידי המשיבה במשך תקופה בת כשש שנים, עד שבתום תקופת העסקתו התפטר מן העבודה. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגת הציבור הגב' אסתר בכר; עב 6122/04) דחה את תביעתו כנגד המשיבה, על כל רכיביה, לרבות בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, תשלום בגין רכיבי שכר שפורטו בתלושי השכר ובפועל לא שולמו, והחזר זיכויים ממס הכנסה להם הוא זכאי לטענתו. הערעור שלפנינו הינו על דחיית התביעה על כל רכיביה.
2.
העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי הן כדלקמן:
א. המערער הועסק על ידי המשיבה בתקופה שמחודש נובמבר 1998 עד שהתפטר מן העבודה בחודש יולי 2004.
ב. המשיבה הינה חברה בעמ' העוסקת, בין השאר, בעבודות ניקיון מתקני ביוב, צנרת ואיסוף פסולת. המערער הועסק על ידי המשיבה כנהג מיכלית שאיבה ושטיפה לניקוי מתקני ביוב בלחץ מים. בעבודתו נעזר המערער בעוזר.
ג. השכר כפי שהוסכם עליו בין הצדדים הועמד על
5,500 ש"ח נטו לחודש. המשיבה לא הפרישה משכרו של המערער לקופת גמל.
ד. בחודש אוקטובר 2003 עבר המערער אירוע של אוטם בשריר הלב, בגינו נעדר מן העבודה מיום 2.10.03 ועד סוף חודש דצמבר 2003.
ה. ביום 23.12.03 קבעה רופאה תעסוקתית בקשר למערער, כי "לאור מצבו הבריאותי הנוכחי אינו יכול לעבוד כנהג, וזאת עד לקבלת תשובת המכון לבטיחות בדרכים. לאור חוות דעת של קרדיולוג, אינו יכול לעבוד בעבודה פיסית. בשל זה אבקש להעסיק אותו בעבודה שאינה כרוכה במאמצים פיסיים או נהיגה".
ו. בסמוך לאחר שהופנה המערער לבדיקת המכון לבטיחות בדרכים הוא קיבל אישור לעבוד כנהג משאית. מצויד באישור המכון, חזר המערער לעבודתו.
ז. ביום 1.7.04 הגיש המערער הודעת התפטרות מן העבודה אותה נימק בסיבות בריאותיות, ובלשונו: "בגלל מחלתי אוטם לב, ואיני מסוגל לעבוד כנהג ומפעיל מכלית ביוב".
למכתב ההתפטרות מיום
1.7.04 צירף המערער את אישור הרופאה התעסוקתית
מדצמבר 2003. למכתב ההתפטרות לא צורף אישור רפואי עדכני כלשהו.
ח.
לכתב התביעה שהוגש לבית הדין, כמו גם
לתצהיר התובע, צורף מכתב של הרופאה התעסוקתית נושא תאריך
24.8.04 ובו נרשם כי: "לאור מצבו הבריאותי הנוכחי וחוות דעת של קרדיולוג, אינו מתאים לעבודה פיזית".
ט. סמוך לפני מתן הודעת ההתפטרות ביקש המערער לקבל העלאה בשכרו. בקשתו נדחתה.
י. החל מ-1.2.05 לכל המאוחר, עובד המערער אצל חברה המתחרה במשיבה, בעבודה זהה לזו שביצע בשירות המשיבה. בעבודתו זו עובד המערער אף מעבר לשעות העבודה הרגילות, באשר מעסיקתו מאפשרת לו שימוש ברכבה, לאחר שעות העבודה, לצורך ביצוע עבודות פרטיות בישובים בדואיים.
יא. ביום 14.2.01 התקבל בכנסת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 125) התשס"א-1991 [ס"ח 1776 ( 25.2.01) עמ' 142, להלן:
חוק הנגב], לפיו הוענקו הטבות מס לתושבי באר שבע והנגב . בהתאם להוראותיו של החוק ולתיקונים שהתקבלו במועדים מאוחרים יותר, יחיד שהיה
תושב האזור, זכאי, בשל היותו תושב, לזיכוי ממס מהכנסתו עד לסכום הכנסה השווה לחמש פעמים השכר הממוצע במשק. בשנת 2001 עמד הזיכוי על 12%, בשנת 2002 10% - 9%, ובשנת 2003 עמד הזיכוי על 8%.
פסק הדין של בית הדין האזורי
3. בית הדין האזורי קבע, כי להודעת ההתפטרות של המערער לא צורף בשעתו מסמך רפואי עדכני ממנו עולה, כי המערער אינו מסוגל לעבודה. כמו כן קבע כי לא הייתה לפניו אף לא עדות אחת שיש בה כדי לבסס טענה כי בסמוך לפני התפטרותו ביקש המערער, לאור מגבלותיו הרפואיות, לשנות את תנאי עבודתו, וכי בקשתו נדחתה. בית הדין קיבל את טענת המשיבה לפיה, המבקש פיצויי פיטורים בשל התפטרות לרגל מצב בריאותי, חייב להוכיח קשר סיבתי בין המצב הבריאותי הנטען ובין ההתפטרות
.
כמו כן, ובהסתמכו על ההלכה הפסוקה קבע, כי חובה על העובד להודיע קודם להתפטרותו, על כוונתו להתפטר על רקע מצבו הרפואי, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יאפשרו את המשך העסקתו. משנמצא כי המערער לא העמיד את המשיבה על כוונתו להתפטר בשל מצבו הרפואי, ומשהובהר כי בסמוך לאחר ההתפטרות חזר המערער לעבודה דומה לזו שעשה בשירות המשיבה, קבע בית הדין כי "אין לומר על התפטרות התובע כי היא בחזקת התפטרות לרגל מצב בריאותו; או כי קיימת 'סיבה מספקת להתפטרות' " אשר על כן, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער לפיצויי פיטורים.
בית הדין האזורי דחה גם את תביעתו של המערער לדמי הודעה מוקדמת, בציינו כי אפילו הייתה מתקבלת התביעה לפיצויי פיטורים, לא היה מקום בנסיבות העניין לפסוק למערער דמי הודעה מוקדמת, לאור העובדה שהמערער התפטר מן העבודה, ושעה שהתפטרות מטעמי בריאות משמעה פיטורים לעניין חובת תשלום פיצויי פיטורים ולא לעניינים אחרים.