השפעת שינויים בשיעורי המס על משכורת המשולמת על בסיס "נטו"

השופט שמואל צור

1.         המערער הועסק אצל המשיבה כעוזר מחסנאי וכנהג חלוקה. המערער הועסק החל מחודש יולי 1996, עד לפיטוריו בחודש דצמבר 2001. פיטוריו של המערער נעשו לאלתר, לאחר שהוא נחשד בגניבה ממעבידתו. לאור זאת גם לא שולמו לו פיצויי פיטורים.

2.         המערער הגיש תביעה בבית הדין האזורי בבאר שבע בה ביקש לחייב את המשיבה לשלם לו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ופיצוי על פיטורין שלא כדין. עוד טען המערער כי המשיבה לא שילמה לו, בחדשים ספטמבר 2001 - נובמבר 2001, הטבות מס המגיעות, לפי החוק, לתושבי הנגב.

3.         בית הדין האזורי (השופט משה טוינה; תיק עב' 2235/04) דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי קבע - על יסוד התשתית הראייתית שבאה    בפניו - כי ביום 17.12.01, בסוף יום העבודה, נבדק הרכב בו נסע המערער  (רכב של המשיבה) ובו נמצא כי החלק האחורי של הרכב היה מלא קרטונים ריקים ומאחוריהם מוסתר ארגז סחורה של דג נסיכת הנילוס בשווי של      כ-300 ש"ח. המערער הודה בפני מנהלי המשיבה כי לקח סחורה זו ללא רשות ובשל כך הופסקה עבודתו לאלתר.

4.         בית הדין האזורי קבע כי, בנסיבות הללו, המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים ואינו זכאי לפיצוי על פיטורים שלא כדין. אשר לטענת המערער על זכותו להטבות מס מכח חוק הנגב, קבע בית הדין האזורי כי, לפי חוזה העבודה, המערער קיבל שכר "נטו" ולכן שינויים בהוראות המס אינם משפיעים עליו, לא לרעה ולא לטובה.

5.         בית הדין בדק ומצא כי המערער לא קיבל את כל המגיע לו עבור עבודתו בחודש דצמבר 2001 וחייב את המשיבה לשלם לו עבור 14 ימי עבודה בחודש זה. כמו כן חייב בית הדין האזורי את המשיבה לשלם למערער דמי הבראה עבור שבעה ימים.

6.         בערעור בפנינו טוען המערער כי לא היתה הצדקה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ואת ההודעה המוקדמת. לטענתו, הוא פוטר שלא כדין והוא זכאי גם לפיצוי כספי על כך. לטענתו, המשיבה לא הוכיחה כי המערער אומנם גנב ממנה סחורה. לטענתו, לא היתה הצדקה לשלול את פיצויי הפיטורים בשל "חומרת המעשה". לטענתו, שלילת פיצויים אינה אוטומטית בכל מקרה וכרוכה בהפעלת שיקול דעת, בהתחשב בנסיבות כל עניין. לטענתו, מדובר בסחורה בשווי של 300 ש"ח ולעומתה, פיצויי הפיטורים שנשללו ממנו מגיעים לכ-40,000 ש"ח. לטענתו, לא הוגשה תלונה למשטרה בקשר לגניבה.

            אשר להטבות המס - טוען המערער כי המשיבה החתימה את כל עובדיה על הסכמה לוותר על הטבות מס שמקורן ב"חוק הנגב", ולמעשה היא נהנית מהטבות אלה. לטענתו, הטבות המס נועדו לחול על העובדים ולא על מעסיקיהם.

המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי, על מסקנותיו ונימוקיו.

שלילת פיצויי פיטורים

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל, בחלקו, בכל הנוגע לשיעור שלילת פיצויי הפיטורים.

8.         המערער נתפס כשהוא מנסה לגנוב ממעסיקתו סחורה השייכת לה. המערער הודה במעשיו. בשל כך המערער פוטר על אתר ולא שולמו לו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

9.         אין לנו כל יסוד להתערב במימצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית הדין האזורי באשר לנסיבות הגניבה. בעניין זה פסיקת בית הדין האזורי מעוגנת בתשתית ראייתית מוצקה, הכוללת, בין השאר, גם את הודאת המערער על מעשיו (סעיף 14 לפסק הדין של בית הדין האזורי).

10.       לא יכול להיות ספק בדבר חומרת מעשה של גניבת עובד ממעבידו. יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כמעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פיצויי פיטורים. תימוכין לדבר ניתן למצוא ב"תקנון העבודה הסכם קיבוצי כללי" משנת 1962 בו נקבע כי עובד אשר גנב ממעסיקו צפוי לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים (ראו סעיף 53 לתקנון העבודה). הוראות תקנון העבודה מעוגנות בסעיפים 16 - 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 והדברים ידועים.

11.       עם זאת, מקובלת עלינו טענת המערער כי שלילת פיצויים מלאה אינה דבר אוטומטי ומובן מאליו. קיימת הצדקה לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את שיעור שלילת פיצויי הפיטורים לכל עניין על פי נסיבותיו. דבר זה מתחייב מן הצורך לקבוע סנקציה מידתית התואמת את הנסיבות המיוחדות של כל מקרה, על החומרה שבהן ועל הקולה שבהן. עניין זה מסור בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק.

12.       בנסיבות עניינו של המערער סבורים אנו שקיימת הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים, אך לא בשיעור מלא. אין חולק כי מעשה הגניבה בו נתפס המערער חמור, אך יש בצידו גם נסיבות מקילות שראוי להביאן בחשבון     והן - הערך הזעום של הרכוש שנגנב (300 ש"ח), העובדה שהמערער הודה במעשיו והעובדה שמדובר במעשה שככל הידוע היה חד פעמי. על כך ניתן להוסיף את העובדה שהמערער פוטר, דבר המהווה "עונש" בפני עצמו.

13.       בנסיבות העניין סבורים אנו שיש הצדקה לשלול מן המערער את רוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו אך לא את כולם. לדעתנו, ראוי בנסיבות העניין להעמיד את שיעור פיצויי הפיטורים למערער על 40% מן הסכום הכולל שהיה מגיע לו אלמלא מעשה הגניבה על בסיס שכרו האחרון, כשסכום זה נושא רבית והצמדה מיום הפיטורים ועד התשלום בפועל.

14.       אשר להודעה מוקדמת - אין ספק שבנסיבות העניין זכאית היתה המשיבה לפטר את המערער על אתר ולכן אין הוא זכאי להודעה מוקדמת.