אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> מוסד הכתובה, כלום הגיעה העת לשינוי?!

מוסד הכתובה, כלום הגיעה העת לשינוי?!

מאת: ד"ר יאיר שיבר, עו"ד | תאריך פרסום : 15/10/2007 12:00:00 | גרסת הדפסה

המקרה הבא הנו מהשכיחים כיום, במדינת ישראל: בין בני זוג יהודים [שנישאו זה לזה כדת משה וישראל בלבד. יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים שאלת הכתובה כלל לא קמה, שכן לא מתקיים הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה כיוון שהנישואין תקפים מספק בלבד] התגלע סכסוך, שאינו מהווה עילה לגירושין על-פי הדין העברי, ושבגינו מסכימים הצדדים להתגרש. אולם, אין ביניהם הסכמה בשאר העניינים, כגון: מזונות הילדים; חלוקת רכוש וכיו"ב. הצדדים פונים לעורכי דין. האישה מגישה, בין היתר, תביעה רכושית בבית המשפט לענייני משפחה. הבעל מצידו, מגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני. האשה, בעצת עורך דינה, ולתדהמת הבעל, מודיעה בבית הדין שאין היא חפצה בגירושין. בית הדין מבחינתו, ומכיוון שאין לבעל עילת גירושין כדין, מחייב את הבעל בתשלום הכתובה או בחלקה. הבעל ההמום, שעתה בית המשפט לענייני משפחה פסק לאשתו מחצית מכל הזכויות שנרכשו במהלך חייהם המשותפים, נאלץ לשלם לה סכום נוסף - סכום אשר יקוזז מחלקו. במצב זה, ובצדק, מסרב הבעל לתת גט לאשתו. למעשה, כך מונצח מצב בלתי רצוי בו הצדדים נשארים נשואים זה לזו וההשלכות ידועות.

מטרת הכתובה ע"פ המשפט העברי

עיקר היחסים המשפטיים בין בני זוג יהודים, שנישאו זה לזו כדת משה וישראל, מבוססים ומוסדרים על המוסד המשפטי של הכתובה. כידוע, עד השתרשותו של חרם דרבנו גרשום, תחילה בקהילות אשכנז ומאוחר יותר גם בקהילות ספרד, הגירושין היו תלויים ברצונו של הבעל בלבד. לפיכך, ובנוסף לצורך בהסדרת היחסים הממוניים בין בני זוג, הרי שעל-פי המשפט העברי, מטרתה העיקרית של הכתובה היא למנוע מהבעל לגרש את אשתו באופן שרירותי. כך מצאנו בתלמוד הבבלי במסכת כתובות יא, א: "כתובה – היינו טעמא, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". ובלשונו של הרמב"ם בהלכות אישות פ"י ה"ז: "וחכמים הם שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה".

יוער, כי עם השתרשותו של חרם דרבנו גרשום, כאמור, התעוררה השאלה האם יש מקום עדיין למוסד הכתובה, שכן הגירושין מעתה תלויים אף ברצונה של האשה ואינם עוד מהחלטותיו הבלעדיות של הבעל. קולמוסים רבים נשברו, באשר לשאלת הצורך בכתובה משהתבטל הטעם להיווצרותה, ברם, אין עניינו של מאמר זה לדון בשאלה זו. הלכה למעשה, הכתובה נוהגת עד היום.

המקרים בהם אשה תהא זכאית לכתובתה

הלכה פסוקה במשפט העברי היא, כי אישה זכאית לכתובתה בפקיעת הנישואין באחד משני מקרים: בעת הגירושין [המדובר בגירושין שהם רצונו של הבעל ושאינם מבוססים על עילת גירושין, שכן יש מקרים בהם אישה תאבד את זכותה לכתובה בעת הגירושין], או בעת מות הבעל. מלבד הזכויות הממוניות, אותן גובה האישה מכוח הכתובה, אין היא זכאית לממון נוסף.

זכויות האשה ע"פ חוק יחסי ממון

כיום, על-פי החוק במדינת ישראל הדברים שונים באופן מהותי. סע' 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973, מעניק לאישה בעת פקיעת הנישואין, מחצית משווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט הנכסים המוגדרים בסע' 5(א) 3-1. שינוי זה הינו מהותי, שכן על פי המשפט העברי נכסים שרכשה אישה בתקופת נישואיה, שייכים לבעלה. ובלשון התלמוד במסכת גיטין עז, א: "מה שקנתה אישה קנה בעלה"!

גם מחצית מהרכוש וגם כתובה?

כיום, לאור החוק וההלכה הפסוקה הנוהגים במדינת ישראל, ייתכנו מקרים בהם אישה תקבל מחצית מהרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים עם בעלה, ובנוסף גם את כתובתה. עובדה זו תיתכן, כאמור, במקרה בו הוגשה תביעה רכושית בבית המשפט לענייני משפחה מחד, ותביעה לכתובה בבית הדין הרבני מאידך. (ראה למשל: תיק מס' 169895356-64-1, ניתן ביום 23.11.00 בבית הדין הרבני הגדול בפני כב' הדיינים: הרב ישראל מאיר לאו, הרב שלמה דיכובסקי והרב יוסף נדב; תיק מס' 7699-24-1, ניתן ביום 26.6.01, בבית הדין הרבני הגדול, בפני הדיינים: הרב יוסף נדב, הרב עזרא בר-שלום והרב אברהם שרמן; תיק מס' 028965879-21-1, ניתן ביום 15.6.03, בבית הדין הרבני האזורי בחיפה בפני כב' הדיינים: הרב חיים הרצברג, הרב מרדכי אוריה והרב יצחק שמואל גמזו; תיק מס' 056134729-64-1, ניתן ביום 2.2.04, בבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקוה, בפני הדיינים: הרב שמואל פופוביץ, הרב משה אוחנונה והרב דוד מלכא; תיק מס' 011287745-21-1, ניתן ביום 22.1.06 בבית הדין הרבני הגדול בפני כב' הדיינים: הרב שלמה דיכובסקי, הרב אברהם שרמן והרב חגי איזירר, וכן רבים נוספים).

נמצאנו למדים אפוא, שאם מטרת הכתובה הייתה בכדי למנוע את גירושי האישה באופן שרירותי, כמו גם, להסדיר את עתידה הכלכלי, הרי שכיום, הלכה למעשה, אף לא אחת ממטרות אלו קיימת: הגירושין תלויים גם ברצונה; החוק מסדיר את ענייניה הממוניים. לעניות דעתי, יש במצב האבסורדי הזה, בכדי להשריש ולהחמיר את תופעת מעוכבות ומעוכבי הגט בישראל.

הפתרון הראוי- ביטול מוסד הכתובה

לפיכך, ומשהתבטלו הטעמים להיווצרות מוסד הכתובה, יש לעניות דעתי לבטלה. בינתיים, על בית הדין הרבני להחיל את עקרון תום-הלב, טרם יחייב בעל בכתובת אשתו. עיקרון תום-הלב, הפך לעיקרון התנהגות, המבטא מדיניות משפטית בישראל בכל התחומים. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא ברק(כתוארו אז), בע"א 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פ"ד לה (1) 828, בעמ' 835:

המטען הערכי, הניתן ליושר, אמון והגינות ... נקבע על-ידי סטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת. מכאן התפקיד הנכבד, המוטל על הרשות השופטת, החייבת מחד גיסא לגבש את הסטנדרטים של התנהגות בתום- לב, והצריכה מאידך גיסא להפעילם מדי פעם, על-פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה".

על דברים אלו חזר הנשיא ברק, במשנה תוקף, ברע"א 6339/97 רוקר ואח' נ' סלומון ואח', פ"ד נה (1) 199, עמ' 275:

תום-הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) ... הוא עיקרון מלכותי. הוא חל בגדריו של כל דין. מצודתו פרושה ... על כלל המערכת המשפטית בישראל. עיקרון תום-הלב אינו מוגבל לחוזים או לחיובים. זהו עיקרון יסוד החולש על כל תחומי המשפט ...

בית הדין הרבני הגדול הגביל את סכום הכתובה

לאחרונה, נתנה החלטה בבית הדין הרבני הגדול, בה נקבע כי יש להגביל את סכום הכתובה עד לסך של 120,000 ₪ בלבד. החלטה זו הינה צעד קדימה בעניין זה, אך אין בה די. יוער, כי החלטה זו אינה מחייבת את בתי הדין הרבניים האזוריים, כמקובל על-פי עקרונות המשפט העברי – בו אין את עקרון של הלכה שנתנה בערכאה גבוהה כהלכה מחייבת ערכאות נמוכות ממנה. זאת ועוד, אין בפסק הדין תשובה לשאלה מה תוקפן של כתובות שנחתמו טרם מתן פסק הדין. מעבר לכך, פסק הדין במובן מסוים מחזק את מעמדה ותוקפה של הכתובה. בל נטעה: הוא אינו הופך את הכתובה למסך פולקלורי בלבד. הכתובה הנה עדיין מסמך משפטי מחייב. ראה: ערעור מס' 1687-24-1 פלוני נ' פלונית

לפיכך, בית הדין הרבני חייב להפעיל שיקול דעת מרבי, בבואו לפסוק כתובה לאישה. די בכך, שהאישה קיבלה מחצית מהזכויות שנצברו במהלך חיי הנישואין. אין מקום לפסוק לה "כפל זכויות". בכך, ייעל בית הדין את הליך הגירושין בין הצדדים וימנע סחבת שכל מטרתה לסחוט ויתורים כלכליים מהבעל.


לפסק הדין שאוזכר במאמר:

תיק רבני 1687-24-1, פלוני נגד פלונית


* הכותב הנו מרצה בפקולטה למשפטים ובמחלקה לתלמוד של אוניברסיטת "בר-אילן", ומתמחה בתחום דיני המשפחה.

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

חוקים קשורים

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ