ביטוח לאומי התנגד, אך בית הדין לעבודה קיבל את טענתה כי 40 שנות עבודה בעמידה והליכה גרמו להתפתחות דליות ברגליה ומדובר בתאונת עבודה
נשיא בית הדין לעבודה בבאר שבע, שמואל טננבוים קיבל לאחרונה תביעה של אחות בבית חולים נגד המוסד לביטוח לאומי. התובעת טענה לקשר בין העמידה הממושכת על רגליה במסגרת עבודתה לבין מחלת הדליות ברגליה וביקשה להכיר בה כנפגעת עבודה. ביטוח לאומי טען מנגד כי לא הוכח שהמחלה נגרמה בהכרח כתוצאה מהעבודה. השופט דחה את עמדתו ואימץ את חוות הדעת הרפואית שקבעה שישנו קשר סיבתי בין העמידה הממושכת בעבודה לליקוי ממנו היא סובלת.
התובעת, בת 66, עובדת מזה כ-40 שנים כאחות במחלקת ילדים בסורוקה. היא עובדת 5 ימים בשבוע במשמרות של 8 שעות בממוצע, במהלכן היא נמצאת בעמידה סטטית ממושכת ובהליכה לסירוגין.
החל משנת 2005 היא החלה לסבול מדליות ברגליים (ורידים נפוחים ומוגדלים שגורמים בין היתר לכאבים ותחושת כובד ואי-נוחות ברגליים). למרות ניתוח שעברה באותה שנה היא ממשיכה לסבול מהדליות עד היום.
את התביעה נגד ביטוח לאומי היא הגישה כבר ב-2017 אך ב-2018 בית הדין דחה אותה.
התיק הוחזר לבית הדין בעקבות ערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, שקבע כי יש למנות מומחה רפואי שיכריע בשאלה האם המחלה נגרמה כתוצאה מעבודה.
המומחה הרפואי קבע שישנו קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודתה של התובעת הכרוכה בעמידה ממושכת לבין הליקוי ברגליה.
בעקבות שאלות הבהרה שהפנה ביטוח לאומי למומחה, הגיש המומחה שתי חוות דעת משלימות, כאשר בשתיהן נותרה מסקנתו על כנה.
הביטוח הלאומי טען שהמומחה לא התייחס בחוות דעתו לכך שמחלת הדליות של התובעת עלולה להיות מושפעת מגורמי סיכון אחרים, ולכך שהתובעת מחצית מהזמן גם הלכה בעבודתה ולא רק עמדה. עוד נטען כי המומחה לא פירט ספרות רפואית רלוונטית ולא התייחס לספרות הרפואית שהופנתה אליו בשאלות ההבהרה.
לפיכך ביקש הביטוח הלאומי למנות מומחה אחר בטענה שהמומחה התבצר בעמדתו.
התובעת מצידה ביקשה לאמץ את חוות הדעת ולהכיר בקשר הסיבתי שבין עבודתה לבין המחלה.
אין גורם נוסף
השופט טננבוים קיבל את התביעה לאחר שמצא כי אין הצדקה למינוי מומחה נוסף. הוא הסביר כי המומחה היה מודע לכך שבנוסף לעמידה התובעת גם הלכה בעבודתה, ובכל זאת ייחס את הקשר הסיבתי לעמידה הממושכת.
פרקי הזמן בהם הלכה ועמדה התובעת לא נמדדו, אך מבחינת המומחה מספיקה העובדה שעבודתה הייתה כרוכה בעמידה ממושכת כדי לקבוע קשר סיבתי לפגיעה ברגליה.
באשר לטענה שהמומחה לא התייחס לגורמי סיכון נוספים, התרשם השופט כי המומחה דווקא כן התייחס בין היתר לגיל התובעת ומספר הלידות שעברה וקבע שאלה אינם משפיעים על הקשר הסיבתי במקרה של התובעת.
כמו כן, בניגוד לטענת הנתבע, השופט קבע כי מומחה רפואי אינו חייב לבסס את חוות דעתו על ספרות רפואית.
ביטוח לאומי חויב בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד מאור מורגנשטרן
- ב"כ הנתבע: עו"ד אתי צור אסרף
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין