התאונה התרחשה ב-2011 כשהאישה ביקשה להגיע למדף גבוה וטיפסה על כיסא פלסטיק. השופט משה תדמור-ברנשטיין הטיל על התובעת 70% אשם תורם מאחר שהיא ניהלה את העסק בפועל וחייב את המבטחת לפצות אותה בכ-46,000 שקל.
החל משנת 1991 עבדה אישה בחנות מסגרות שנמצאת בבעלות אביה. לאב הייתה פוליסת ביטוח מעבידים בחברת הפניקס.
בתביעת פיצויים שהגישה הבת נגד הפניקס לפני כשנתיים וחצי היא סיפרה שבמרץ 2011 נפגעה בתאונת עבודה בחנות. לדבריה, במהלך עבודתה באותו יום נדרשה להוריד מוצר ממדף גבוה. לשם כך היא עלתה על כיסא פלסטיק וכשעמדה עליו הוא נשבר. היא נפלה ונחבלה קשות בקרסול ימין.
התובעת ציינה שבחרה לעלות על הכיסא מאחר שהסולם של החנות היה רעוע ומסוכן. לדבריה, האב כמעסיק התרשל בכך שלא סיפק לה אמצעי בטיחות סביר לטיפוס ולא הזהיר אותה שיש בעיה בשימוש בכיסא. התובעת הדגישה שביקשה מאביה מספר פעמים להחליף את הסולם אך לא נענתה. בנסיבות אלה לדבריה, על הנתבעת לפצות אותה בהתאם לפוליסה.
הנתבעת הכחישה את התאונה וציינה שגרסת התובעת ״מגמתית ונועדה ליצור יש מאין״. לטענתה, התובעת לא הוכיחה שהיה סולם בחנות ושהוא היה רעוע, והיה עליה לעשות כן באמצעות חוות דעת מומחה. בכל מקרה לדבריה יש לייחס לתובעת את מלוא האחריות לאירוע או אשם תורם משמעותי מאחר שבאותה תקופה האב כבר לא ניהל את החנות והיא הייתה העובדת היחידה והמנהלת בפועל של המקום.
התובעת השיבה שאביה היה מעסיק ״כל יכול וריכוזי״ שהותיר בידיו את רכישות והזמנות הציוד החסר.
ידעה שיש סיכון
השופט משה תדמור-ברנשטיין מבית משפט השלום בתל אביב הבהיר שמעדות התובעת עלה שבפועל אביה ״המעסיק״ לא ניהל את העסק ובמשך שנים היא הייתה העובדת היחידה והבודדה וניהלה את המקום.
עוד לדבריו, התובעת הביאה את הסולם לאולם בית המשפט והוא אכן נחזה להיות רעוע. בכך היא הוכיחה שהיה בסיס לחששה הסובייקטיבי לטפס על הסולם. השופט קבע בהקשר זה שאין מקום לדרוש מהתובעת להגיש חוות דעת להוכחת הסיכון שבסולם ודי בהתרשמות בית המשפט מהסולם עצמו.
עם זאת השופט ציין שמכיוון שהתובעת הייתה מנהלת המקום היה עליה להוכיח שפנתה לאביה והוא סירב להקצות כספים לסולם חדש. ״לא הוכח שהיה לתובעת קושי מעשי לפעול להחלפת הסולם טרם התאונה. התובעת עצמה הודתה שידעה טרם עלייתה על הכיסא שיש סיכון בכך והזהירות המתבקשת היא שימוש בסולם תקין״, כתב.
השופט הוסיף שמאחר שהאב כמעסיק הכיר את החנות טרם מסירת הניהול לבת וידע את שגרת השימוש הפסול בכיסא במקום בסולם יש לייחס לו רשלנות מסוימת. מאידך, לבת היו הכוח והיכולת לשנות את המצב הבלתי בטיחותי הזה. בנסיבות אלה קבע השופט שיש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי אך לא את מלוא האחריות לאירוע.
בסופו של דבר עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות וכאב וסבל פסק השופט לטובת התובעת 273,000 שקל. לאחר ניכוי אשם תורם של 70% ותגמולי הביטוח הלאומי חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 45,982 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד והוצאות של 12,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד נזקי גוף רחל צינקין
- ב״כ הנתבעת: עו"ד עמיחי טרוזמן
עו"ד אורנית סמסון
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין