לאחרונה מערכת המשפט האמריקנית מרגישה ביתר שאת את ההשפעות הגוברות והולכות של הגלובליזציה. מחקר אמריקני חדש מצביע על כך שיותר ויותר משקיעים שאינם אזרחי ארצות הברית משתתפים בתביעות ייצוגיות בארצות הברית, ובחלק מן המקרים אף מתמנים כתובעים ייצוגיים מובילים (lead plaintiffs).[1]
במחקר שנערך ע"י ארגון RiskMetrics נמצאו למעלה מ-182 מקרים בהם משקיעים מוסדיים בינלאומיים ביקשו להיות תובעים מובילים בתביעות ייצוגיות בניירות ערך בתקופה שבין שנת 1996 ועד מרץ 2007. ממידע נוסף שנאסף לאחר פרסום הדו"ח במאי 2007, עולה כי המספר אף גבוה יותר ממה שדווח באותו מחקר.
על פי אותו מחקר, מאז שנת 2002 משקיעים מוסדיים בינלאומיים ביקשו להתמנות לתובעים ייצוגיים מובילים בלמעלה מ-5% מהתביעות הייצוגיות בניירות ערך שהוגשו בכל שנה בבתי המשפט הפדראליים. מחבר הדו"ח, אדם סאבט, סבור כי המגמה של מעורבות אקטיבית על ידי משקיעים בינלאומיים תימשך ואף תגבר.
אכן, משקיעים זרים מופיעים לאחרונה בתביעות ייצוגיות כנגד חברות המאוגדות מחוץ לארצות הברית אך נסחרות בה. דוגמאות בולטות הן Parmalat, Royal Dutch Shell, Nortel Networks ו- Royal Ahold. בתביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה נגד GlaxoSmith-Kline, שבסיסה בבריטניה, בית המשפט האמריקני מינה קרן פנסיה בריטית כתובעת מובילה. קרן זו הועדפה על ידי בית המשפט על פני משקיע מוסדי גרמני, לו היה האינטרס הכלכלי הגדול ביותר בתביעה.
משיכת תובעים זרים להליך התביעה הייצוגית בארצות הברית
משיכתם של התובעים הלא אמריקאיים להליך התביעה הייצוגית בארצות הברית נובעת מעצם קיומו של ההליך באותה מדינה להבדיל מבמרבית מדינות אירופה,[2] כמו גם מהמאפיינים הייחודיים של ההליך האמריקני, בין היתר הזמינות של תביעות ייצוגיות הכובלות את כל בעלי המניות מלבד אלה שהודיעו על רצונם לצאת מן הקבוצה; שכר טרחת עורך דין המשולם כאחוז מתוך הסכום שנפסק על ידי בית המשפט; והליכי גילוי נרחבים, אשר אינם קיימים בחלק ניכר מהמדינות. יתכן גם שהניסיונות לאפשר סוג מסוים, גם אם מוגבל, של תביעה ייצוגית בחלק ממדינות אירופה, גורמים לכך שהציבור, ובמיוחד המשקיעים המוסדיים מתרגלים לרעיון של התביעה הייצוגית, שנחשב בעבר בחלק ממדינות אירופה להליך שלילי מאוד שפוגע בתחרות.
ככל שמדובר במדינות אירופה, גורם נוסף שמגביר את התופעה הוא המודעות של עורכי הדין האמריקאיים לעניין שמגלים המשקיעים הזרים והפניות אל אותם משקיעים זרים מצד פירמות אמריקאיות מובילות.
ברי, כי חברות אירופאיות הנסחרות בארצות הברית חוששות בצדק, כי בתי המשפט בארצות הברית יאשרו תביעות "כלל-עולמיות", להבדיל מאישורן בתוך גבולות ארצות הברית.[3] שאלה מעניינת שעדיין לא הוכרעה, היא האם בתי המשפט באירופה יכירו בפסקי דין שינתנו בארצות הברית בתביעות ייצוגיות המערבות צדדים שאינם אמריקאיים, ובעיקר פסקי דין לגביהם ברור, כי הזיקה של נסיבות המקרה לארצות הברית היא קלושה. נכון למועד כתיבת מאמר זה, בתי המשפט האמריקניים לא מהססים להרחיב את סמכותם גם מחוץ לגבולות ארצות הברית. בנסיבות אלה, קיים ספק אם בתי המשפט באירופה ישושו להכיר בפסק דין שניתן בהתבסס על סמכות מורחבת שכזו.
ה"טרנד" הבא בישראל: הגשת תביעות ייצוגיות בארה"ב
הגם שחוק תובענות ייצוגיות שחוקק בישראל במרץ 2006 כולל בתוכו את הסממנים שהוצגו לעיל (קרי: תביעה ייצוגית הכובלת את כל בעלי המניות מלבד אלה שהודיעו על רצונם לצאת מקבוצת התובעים; שכר טרחת עו"ד המשולם כאחוז מתוך הסכום שנפסק; הליכי גילוי נרחבים), אין ספק שהמגמה של מעורבות בעלי מניות זרים בתביעות ייצוגיות בארצות הברית, עתידה להגיע גם למדינת ישראל, בין היתר הואיל וחברות ישראליות לא מעטות נסחרות בבורסות בארצות הברית. סיבה נוספת לכך היא, שאחוז ההצלחה של תביעות ייצוגיות בארצות הברית גדול בהרבה מאשר בישראל.[4] נראה, כי הטרנד הבא בישראל יהיה הגשת תביעות ייצוגיות בארצות הברית כנגד חברות הנסחרות בבורסות שם. פעולות "גיוס" דומות לאלה שנעשות על ידי פירמות עורכי הדין הגדולות מארצות הברית מול משקיעים ביבשת אירופה, החלו לאחרונה לקרום עור וגידים גם בישראל.
* ערן טאוסיג הוא דוקטורנט במשפטים ב- University of Pennsylvania Law School בארצות הברית, עוסק בתביעות ייצוגיות ובדיני פרוצדורה, ועורך תחום דיני חוזים ותחום סדר דין אזרחי באתר PsakDin.
** המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים , ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
[1] מושג זה נולד ב- Private Securities Litigation Reform Ac, אשר נתקבל בקונגרס האמריקני בשנת 1995 על אף וטו של הנשיא קלינטון. חקיקה זו נועדה לשנות חלק מן ההליכים הפרוצדורליים בתביעות ייצוגיות בניירות ערך ולהתמודד עם אספקטים בעייתיים שהתעוררו בתחום זה.
[2] במספר מדינות באירופה נעשים נסיונות לאמץ מנגנון של תביעה קבוצתית, אך מדובר במנגנון מוגבל בהרבה מההליך המקובל בארה"ב, בקנדה ובישראל. בבריטניה למשל, ניתן לאחד תביעות רבות ולנהל אותן בצוותא. ברם, ההליך איננו מאפשר לתובע לצאת מהקבוצה (opt-out) או להיכנס אליה מיוזמתו (opt-in). אמנם ניתן להגיש תביעה קבוצתית כאשר לתובעים רבים אותו אינטרס בתביעה, אך הדבר נעשה לעיתים רחוקות בלבד. במדינות נוספות קיים ניסיון לאפשר לארגונים צרכניים להגיש תביעה קבוצתית בשם חברי הארגון.
[3] לאחרונה אושרה ע"י בית משפט פדראלי בניו יורק תביעה של משקיעים מארצות הברית, צרפת, אנגליה והולנד כנגד קונגלומרט צרפתי בשם Vivendy. In re Vivendi Universal< S.A. Sec. Litigation, 242 F.R.D. 76 (D.N.Y. 2007)
[4] אמנם הנתונים מצביעים על עליה במספר התביעות המאושרות כייצוגיות מאז חקיקת חוק התביעות הייצוגיות ב-2006, אך עדיין מדובר על מספר נמוך לעומת ארצות הברית.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.