לפסק הדין בעניין כהן נגד כהן
בעל דירה תבע את השוכרת לשעבר בטענה כי במספר הזדמנויות שונות היא כינתה אותו בכינויי גנאי וייחסה לו מעשי גניבה בפני אנשים אחרים. השוכרת טענה כי דיברה אמת, שכן בעל הדירה מימש שלא כדין שיק ביטחון שנתנה לו, אולם בית המשפט קבע כי היא תפצה אותו ב 2,000 שקלים.
התובע השכיר דירה שבבעלותו בעיר נהריה, ובסיום תקופת השכירות טען כי נותרו נזקים רבים בנכס וכי הדיירים הותירו חובות בלתי משולמים ומנעו ממנו להציג את הדירה לשוכרים או רוכשים פוטנציאליים, ומשכך מימש את שיק הביטחון שקיבל מהשוכרת על סך 10,000 שקלים. השוכרת הגישה תביעה להשבת סכום זה, בטענה כי התובע מימש את שיק הביטחון שלא כדין, ובית המשפט קיבל את מרבית התביעה לאחר שקבע כ התובע היה זכאי לגבות מהשוכרת 640 שקלים בלבד בגין איחור בפינוי ועוד 1,100 שקלים עבור צביעת הדירה, ולכן עליו להשיב לה את ההפרש בין סכום זה לבין השיק בסך 10,000 שקלים, ובנוסף הוא חויב לשלם פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שגרם לתובעת.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בקריות נגד השוכרת לשעבר, טען התובע - בעל הדירה, כי במספר הזדמנויות שונות, כינתה אותו השוכרת בפני צדדים שלישיים (חבר ובני משפחה) בכינויי גנאי וייחסה לו מעשה גניבה, וכי הדבר גרם לו נזק כבד, ודרש פיצוי של 100,000 שקלים.
השוכרת טענה כי בפסק דין חלוט נקבע כי התובע נטל מממנה ללא הצדקה פיקדון לשימושו הפרטי על ידי כך שהציג לפירעון את שיק הביטחון, וכי בנסיבות אלה הוא מושתק מלטעון כי הכינוי 'גנב' הינו בגדר הוצאת לשון הרע. לחילופין הכחישה השוכרת באופן כללי את טענות התובע, אולם אישרה כי היו פעמים בהן הטיחה בו כי הוא גנב את כספה ולא שללה כי אנשים נוספים שמעו זאת.
לשון הרע גם אם השומעים הם בני משפחה
השופט אליעזר שחורי קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד. נקבע, כי בכל הנוגע לכינויים אשר הטיחה השוכרת בתובע בפני חברו - גנב, רמאי ושקרן, הרי שהם אינם מהווים משום לשון הרע, שכן נאמרו ללא תוכן נוסף, כך שאותו חבר לא יכול היה להסיק מהכינויים כי כוונת השוכרת הינה למשמעותם הפלילית מעבר לגידוף שנאמר בעידנא דריתחא.
לעומת זאת, נקבע כי ההאשמה בגניבה שהטיחה השוכרת בתובע מול בני משפחתו עולה כדי פרסום לשון הרע, שכן בני המשפחה ידעו והכירו את הקשר הדברים, ולכן ידעו כי בכינוי 'גנב' מתכוונת השוכרת למלוא המשמעות של כינוי זה.
"העובדה שמדובר בפרסום בפני בני משפחה אשר ידעו והכירו גם את עמדת התובע איננה גורעת ממהות הפרסום כדברי לשון הרע ומקומה להישקל בשלב קביעת הפיצוי" קבע השופט, והוסיף כי גם בהנחה שהשוכרת הוכיחה את אמיתות הדברים, הרי שאין בהם עניין ציבורי ולכן לא חלה במקרה זה הגנת אמת בפרסום.
ביחס לסכום הפיצוי נקבע, כי בהתחשב בכך שהפרסום נעשה בתפוצה מצומצמת, השומעים היו בני משפחה והשוכרת האמינה בתום לב בצדקתה, ומנגד בכך שמדובר בכמה אירועים שונים, הרי שיש לחייב את השוכרת לשלם לתובע פיצוי כולל של 2,000 שקלים.
לפסק הדין בעניין כהן נגד כהן
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.