המדינה ומבטחת הרכב טענו כי מאחר שלרוכב האופנוע לא היה ביטוח חובה, יש לייחס לו חלק מהאחריות לנזק, אולם השופטת דחתה את עמדתן והבהירה כי "נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף אינה מקימה אשם תורם כלשהו".
בית משפט השלום בחיפה פסק פיצויים בסך כ-2.4 מיליון שקל לרוכב אופנוע שנפגע על ידי טנדר משטרתי בתאונה שאירעה ב-2008 במרכז חיפה. התביעה הוגשה נגד השוטר הפוגע, מדינת ישראל (מעסיקתו), וחברת הביטוח "ענבל", שהיתה מבטחת הטנדר המשטרתי באותה עת.
הנתבעים ביקשו לייחס לתובע חלק מן האחריות לתאונה, אולם השופטת עידית וינברגר הטילה עליהם את מלוא האחריות לאחר שקבעה כי "הנתבעים לא הראו תרומת רשלנות של התובע לקרות התאונה".
התאונה אירעה כאשר השוטר-הנתבע עצר את רכבו בכניסה לגשר, והחל בנסיעה אחורנית במטרה לעלות על נתיב שיאפשר לו לעלות על הגשר. בשלב זה הוא עלה על קו הפרדה לבן, אי תנועה המצויר על הכביש, וחסם את דרכו של רוכב הקטנוע (התובע). התובע איבד שליטה על הקטנוע ונפל לכביש, הקטנוע נזרק לנתיב הנגדי, תוך שהוא פוגע לפני כן ברכב המשטרתי.
כתוצאה מהתאונה התובע סבל התובע משברים באגן ובצלעות, בנוסף לשפשופים ופגיעות נוספות בגפיים, ואף חבלת ראש. הוא עבר ניתוח לקיבוע האגן והיה מאושפז למעלה מ-60 יום. בנוסף, מאז הוא סובל בין היתר מכאבי ראש, נדודי שינה וקשיי זיכרון.
בעקבות התאונה השוטר-הנתבע הורשע בבית המשפט לתעבורה בחיפה בעבירות של נהיגה ברשלנות, גרימת חבלה של ממש וגרימת נזק לאדם.
במקרה הנדון, התביעה ביקשה להסתמך על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, שקבע כי התאונה נגרמה בשל רשלנות הנתבע.
אל התביעה הצטרף המוסד לביטוח לאומי כתובע נוסף, בתביעת "שיבוב" – החזרת הכספים – על תשלומים ששולמו וישולמו לתובע על הנזקים שנגרמו לו בתאונה, שהוכרה כתאונת עבודה.
הנתבעים טענו בין היתר כי מאחר שבזמן התאונה התובע נהגבאופנוע ללא ביטוח חובה, יש לקבוע כי הוא הסתכן מרצון, ובהתאם לייחס לו 33% מן האשמה לתאונה.
לא יצר סיכון
אלא שהשופטת וינברגר הבהירה כי העמדה הרווחת בבתי המשפט היא כי "נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף אינה מקימה אשם תורם כלשהו", וכי היעדר ביטוח אינו מלמד על כך שהתובע ביקש לחשוף את עצמו ביודעין לסיכון המשפטי של הנזק שנגרם לו.
השופטת אף הזכירה כי בהליך התעבורה, בית המשפט קבע כי התובע לא יצר את הסיכון בנתיב נסיעתו, ולא הייתה לו כל תרומה להיווצרות הסיכון שהוביל לתאונה ולפציעתו הקשה.
בהמשך פסק הדין נדונו מחלוקות שונות בנוגע לנזקים שנגרמו לתובע. השופטת ניתחה חוות דעת רפואיות בתיק, ובסופו של דבר החליטה להעמיד את נכותו הרפואית והתפקודית של התובע על שיעור של 45%.
בהקשר זה השופטת דחתה את עמדת הנתבעים שטענה כי לתובע לא נותרה נכות קוגניטיבית כלשהי, לאחר שאימצה ברובה את עמדתו של מומחה מטעם בית המשפט שקבע כי התובע סובל מנכות נפשית עקב פגיעת ראש שספג בתאונה.
לאחר מכן השופטת ניתחה בהרחבה את נזקי התובע שכללו הפסדי שכר, כאב וסבל והוצאות רפואיות, והעריכה אותם על סך של כ-2.4 מיליון שקל. בהתאם לכך נקבע כי הנתבעת (חברת הביטוח) תשלם לתובע את סכום זה, בניכוי תגמולים שקיבל מהביטוח לאומי, לאחר שהמוסד יגיש בנושא חוות דעת מעודכנת.
בנוסף, הנתבעת חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע 1: עו"ד סמי אבו ורדה ואח'
- ב"כ התובע 2: עו"ד י.דיוויס ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מה עבדי ואח'
עו"ד רן שקד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין