בהמשך לסקירתנו בעניין פרשת "קדושים", להלן סקירה על מקורות המשפט שלנו, מפרשת השבוע האחרונה- פרשת "בהר" בספר ויקרא.
מהפרשה עולה, כי על אדם לכבד את רעהו, באשר הוא, ובכל מישור- הן במישור היחסים החוזיים בין אדם לחברו, והן במישור יחסי העבודה בין מעביד לעובדו.
המקור:
ויקרא פרק כה פסוק יז
ולא תונו איש את-עמיתו, ויראת מאלהיך: כי אני יהוה, אלהיכם.
רש"י:
ולא תונו איש את עמיתו - , (ת"כ) כאן הזהיר על אונאת דברים שלא יקניט איש את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ וא"ת מי יודע אם נתכוונתי לרעה לכך נאמר ויראת מאלהיך היודע מחשבות הוא יודע, כל דבר המסור ללב שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו נאמר בו ויראת מאלהיך.
הדין היום:
• חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973, סע' 15 איסור הטעייה- החוק מאפשר למי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, לבטל את החוזה.
• סעיף 12 לחוק הנ"ל- החובה לנהוג בתום לב במו"מ, וסעיף 39- קיום חוזה בתום לב.
המקור:
ויקרא פרק כה, פסוק לה
וכי-ימוך אחיך, ומטה ידו עמך--והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך.
רש"י:
והחזקת בו - אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד למה זה דומה למשאוי שעל החמור עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו.
הדין היום:
• חוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991- החוק מגן על מעמדם של העובדים הזרים, זאת בהמשך לדאגה וליחס לגר אשר עוברים כחוט השני בפרשות השבוע.
• ראה גם בג"צ בעניין עמותת קו לעובד, פסק הדין בעניין יואב כהן, פסק הדין בעניין סוטלו וידיעה לגביו- על היחס הראוי לעובדים זרים והפער מהמציאות של ימינו.
נציין, כי אין בדין הישראלי הוראה העולה כדי רמת המוסר שבאה לידי ביטוי בפסוק הנ"ל, והמחייבת אדם לסייע לרעהו טרם "נפילתו", ואולי היה ראוי שתהיה כזו.
המקור:
ויקרא פרק כה, פסוק מג
לא-תרדה בו, בפרך; ויראת, מאלהיך.
רש"י:
לא תרדה בו בפרך - מלאכה שלא לצורך כדי לענותו אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך עדור תחת הגפן עד שאבוא שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו ואומר אני לו שהוא לצורך הרי הדבר הזה מסור ללב לכך נאמר ויראת.
הדין היום:
• חוק שעות עבודה ומנוחה-תשי"א- 1951
ראוי להוסיף, כי אין בדין הוראה אשר מגנה על העובד מפני ניצול של מעבידו ביחס לעבודות שהינו נדרש לעשות בזמן עבודתו ובמהלך שהותו במקום העבודה. לעומת זאת, המקורות מייחסים חשיבות רבה לכבוד שיש לרחוש לעובד ולסוג העבודות אשר עליו לבצע.
המקור:
ויקרא פרק כה, פסוק לו
אל-תקח מאתו נשך ותרבית, ויראת מאלהיך; וחי אחיך, עמך.
רש"י:
נשך ותרבית - חד שווינהו רבנן ולעבור עליו בשני לאוין
ויראת מאלהיך - לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וקשה לפרוש הימנו ומורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו הוצרך לומר ויראת מאלהיך (ב"מ סב) או התולה מעותיו בנכרי כדי להלוותם לישראל ברבית הרי זה דבר המסור ללבו של אדם ומחשבתו לכך הוצרך לומר ויראת מאלהיך.
הדין היום:
• חוק הריבית, תשי"ז- 1957
• חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.