שלום חברים, אשתף אתכם כי היום הוא יום עצוב למשפט העבודה בישראל. הסיפור מתחיל אי שם בשנת 2001 בו אדם כבן 30 מבקש להתקבל לגלי צה"ל כקריין חדשות, לאחר עבודתו במשך 6 שנים בקול ישראל כעורך ומגיש תכניות. בגלי צה"ל מספרים לאותו אדם כי ישמחו שיעבוד אצלם בקריינות חדשות, אך הם לא יוכלו לשלם לו כעת היות שבשלב זה אין תקן. אותו אדם - מאושר שהצליח להתקבל לגלי צה"ל "ולהכניס את רגלו בדלת התחנה" - מבצע עבודתו נאמנה במשך 14 שנה, כאשר מידי פעם בפעם שואל ומתעניין מתי יקבל הסכם, שכר ותנאי עבודה, ובכל פעם נדחה בכך שאין כרגע אפשרות לשלם. היות שאין מקום אחר לקרוא בו חדשות ברמה הארצית, פרט לקול ישראל וגלי צה"ל, אותו אדם מקריין חדשות באופן קבוע - פעם בשבוע - אינו עוזב את התחנה, מקריין ומקווה שיום אחד יתקבל לגלי צה"ל כעובד מן המניין. ואז לפתע לאחר 14 שנה וללא כל הכנה או הודעה מוקדמת - מקבל בהודעת טקסט למכשירו הנייד, כי הוחלט להפסיק עבודתו בתחנה. האדם שלנו מגיש תביעה נגד גלי צה"ל בטענה שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק ומבקש לקבל שכרו וזכויותיו. גלי צה"ל טוענים כי במשך כל השנים שחלפו האדם היה במעמד של מתנדב על פי פקודת ההתנדבות, אבל כאשר מאמתים את עדיהם מעל דוכן העדים, מפקדי גל"צ לשעבר, כי לפי טענה זו היה עליהם לשלם לאותו אדם דמי אש"ל ודמי נסיעות לכל הפחות - כך על פי פקודת ההתנדבות - ממלאים פיהם מים ורק מציינים כי אינם מכירים את הפקודה כלל ועיקר. במהלך המשפט מעיד ירון דקל, מפקד גל"צ לשעבר כי יש לשלם שכר לקרייני חדשות. יצחק טוניק, מפקד גל"צ לשעבר, מעיד במשפט ואומר כי המערכת מנצלת מאוד את האנשים. עומר בן רובי, שהיה בכיר התחנה מעיד כי אדם שעובד צריך לקבל כסף, וכי חייבים לשנות את נוהג אי התשלום. מעידה אורלי יניב כי אנשים מתחננים לעבוד אצלנו בגל"צ, צובאים על הדלתות. טוען האדם בבית המשפט כי התנדבות הינה פעולה שיש בה ערך חברתי ותרומה משמעותית לחברה ולזולת, ומספר לבית המשפט כי כיום בגיל 47.5 בחר להתנדב לשירות מילואים, לאחר 25 שנות שירות - וכי זו התנדבות! מוסיף ומציין האדם שהקים עמותה לחיזוק מערך המילואים ועמד בראשה שנים רבות ללא כל שכר ותנאים - וכי גם זו התנדבות. ומסביר את שאמור להיות מובן מאליו - כי קריינות חדשות הינה מקצוע לכל דבר ועניין, קריינות חדשות בגלי צה"ל - כתף אל כתף לצד קרייני חדשות שכירים - זו ודאי לא התנדבות - אלא ניצול! בית הדין האזורי לעבודה פוסק לבסוף בחודש אוגוסט 2018 לזכות גלי צה"ל, קובע כי מדובר בהתנדבות ומחייב את אותו אדם בתשלום הוצאות למדינה בסך של 12,000 ש"ח. האדם לא מוותר ומחליט להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, ערעור שמוגש בחודש ספטמבר 2018. פונה האדם למדינה ומבקש: "אנא תאפשרו לי לשלם את ההוצאות רק לאחר ההחלטה בערעור שהגשתי לבית הדין הארצי לעבודה", אבל המדינה מתעקשת: "לא - עליך לשלם כעת"! פונה האדם לבית הדין הארצי הנכבד ומבקש לעכב את התשלום עד להחלטה בערעור - קובע בית הדין הארצי לא רק כי עליו לשלם מייד, אלא קונס את האדם בעוד 1,500 ש"ח על כך "שהעז לבקש זאת". האדם - כיום עורך דין לדיני עבודה במקצועו - טוען היום בדיון בפני בית הדין הארצי ומזכיר לו את פסיקותיו בדיוק בנושאים אלה - פסיקות נחרצות בהן אמירות ברורות של בית הדין הארצי כנגד מעסיקים שמנצלים את כוחם העצום למול העובד החלש. וכך קבעו כבוד שופטי בית הדין הארצי בשורה ארוכה של פסקי דין: "להתנדבות כשלעצמה יש ערך עליון במקורותינו. דווקא משום מקומה החשוב של ההתנדבות, מן הראוי ששם ההתנדבות לא יישא לשווא. במקום שההתנדבות אינה אלא למראית עין, והיא מגלמת בחובה צורת העסקה שונה - חובה עלינו להסיר את הקליפה המדומה ולגלות את הגרעין האמיתי". "אנו עדים לנוהג ההולך ופושה של עבודה בהתנדבות. ככל שניצניו של נוהג זה נראים במקומותינו, מן הדין שיחלוף מן העולם בטרם יכה שורש". בסיום הדיון בבית הדין הארצי, למרות שברור ונהיר לעיני כל, כי גלי צה"ל מנצלת לרעה את כוחה העצום, מעמדה ויוקרתה מול האדם - ניצול אשר מתורגם על ידי התחנה "להתנדבות", על מנת לחמוק מתשלום שכר וזכויות סוציאליות - הא ותו לא! למרות כל אלה - פונה בית הדין הארצי לאדם ואומר ללא כל נימוק וללא כל הסבר: "אנו מציעים לך לחזור בך מהערעור אחרת נפסוק נגדך ותשלם עוד הוצאות..." חברים - בלב כבד אציין בפניכם שתי נקודות לסיום: הראשונה - ככל שהיה מדובר במעסיק פרטי ולא בגלי צה"ל - היא מדינת ישראל - מעסיק המנצל כך את עובדיו - בית הדין הארצי היה מגלגל אותו מכל המדרגות! השנייה - כי האדם הזה הוא אני !!!

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש