שלום, אני רוצה לחדד איתך את המשמעות המשפטית של סעיפים 6–7 בחוזה שלי, במיוחד מבחינת החשיפה האישית שלי כעובד. בסעיף 7(א) נכתב: "בכל מקרה של התרשלות בביצוע עבודת השמירה... אשר כתוצאה ממנה נגרמו נזקים למעסיקה, יישא העובד באחריות אישית לתשלום כל הנזקים." ובסעיף 7(ב): "החברה תהא רשאית לתבוע מן העובד תשלום בגין נזקים שנגרמו לה כגון: אי התייצבות למשמרת, הודעה על היעדרות שלא בתוך הזמן שהוקצב לכך, איחור בהתייצבות למשמרת וכל עניין אחר כפי שייקבע בין המעביד לחברה." בנוסף, סעיף 6(ב) קובע שהעובד אחראי לתקינות ושלמות כלל הציוד, ואם ציוד "יאבד או ייגנב" הוא יישא באחריות לשיפוי החברה, וסעיף 6(ג) מטיל על העובד את עלות "כל קנס ו/או תשלום" שהחברה תחויב בו עקב שימוש בציוד שלא לצורכי העבודה. השאלות שלי הן: 1. האם סעיף 7(א), בניסוח הזה, אכן יכול להרחיב את החשיפה הכספית של עובד במקרה של רשלנות רגילה או טעות אנוש בתום לב, לעומת עובד שאין בחוזה שלו סעיף כזה? 2. האם המילים "אחריות אישית לתשלום כל הנזקים" יכולות לאפשר לחברה לטעון שהעובד צריך לשפות אותה גם על נזק גדול שנגרם לצד שלישי, למרות שמדובר בטעות אנוש במסגרת העבודה ולא בזדון או ברשלנות חמורה? 3. האם בית הדין עדיין יפעיל את העקרונות שבפסיקה לגבי הגבלת חיוב של עובד בנזקים שנגרמו במסגרת העבודה, גם כאשר העובד חתם מראש על סעיף כזה? 4. לגבי סעיף 7(ב) – האם עצם העובדה שהחברה כתבה שהיא "רשאית לתבוע" אומרת שהיא יכולה גם לנכות את הסכומים האלה ישירות מהשכר, או שתביעה וניכוי מהשכר הם שני דברים שונים? 5. לגבי סעיף 6(ב) – האם האחריות לנזק במקרה שציוד "אבד או נגנב" היא אוטומטית לפי הניסוח הזה, או שהחברה עדיין צריכה להוכיח שהעובד התרשל ושהוא אחראי לאובדן/גניבה? ומה לגבי בלאי סביר או תקלה בציוד במהלך העבודה? 6. לגבי סעיף 6(ג) – האם מעסיק רשאי להעביר לעובד קנס שהוטל על החברה, והאם חתימה על הסעיף מספיקה כדי לנכות את הקנס מהשכר? הנקודה המרכזית שמטרידה אותי היא ההבדל בין עובד שעשה מעשה מכוון או התרשל בצורה חמורה, לבין עובד שביצע את עבודתו בתום לב ונפלה אצלו טעות אנוש. אשמח לדעת מה לדעתך הסיכון המעשי של הסעיפים האלה לעובד במקרה כזה, והאם היית ממליץ לבקש לשנות את הנוסח לפני תחילת העבודה.

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש