שלום רב! אני מתמודדת נפש מוכרת בבטל"א עם אחוזי נכות ומלווה ע"י סל שיקום. המעסיק ידע על מצבי, ואפשר לי להשתתף בטיפולים נפשיים לפי צורך. אני עובדת מקצועית בעלת 15 שנות ניסיון בתחום בו אני עוסקת, ובעבודה המדוברת, עבדתי 3.5 שנים, בתפקיד הדורש אחריות מלאה ומקצועיות מוכחת. בראיון העבודה, הוסכם על שכר ניסיון, שנשאר כך ללא כל תוספת במשך 3.5 שנים כאמור. לאחרונה חוויתי התעמרות מצד המעסיק שאסר עליי לצאת להפסקה כדין, למרות שזמן ההפסקה מנוכה משכרי. בעקבות כך התפטרתי בשל הרעת תנאים והתעמרות ואף איבדתי כושר עבודה. לאחר חודש, פנה אליי המעסיק בבקשה שאחזור לעבודה בניסיון להתפייס ולהגעה לעמק השווה. דרשתי מהמעסיק 2 תנאים: 1 - התאמת סביבה מכילה ורגישה המותאמת למתמודדת נפש, ללא התעמרות. 2 - העלאת שכר ניסיון, אשר במשך 3.5 שנים נותר נמוך מאוד באופן בלתי סביר לעומת התפקיד המלא אותו ביצעתי. המעסיק טען שאינו מתכוון להעלות את שכרי והטיח טענות שעצם מוגבלותי והצורך שלי לצאת לטיפולים - פוגע בעסק, בלקוחות וברווחיות הכלכלית של החברה. המעסיק טען שהוא לא מוכן לתגמל כראוי עובד "בלתי יציב", ובוודאי שלא במהלך התקופה בה אני נזקקת לשעות גמישות עקב הטיפול. המעסיק הסכים להעלאה מינורית תוך התניה לסיום הטיפול, בהוכחת יציבות נפשית ורק בעוד חודשיים. הבטחה זו לא קוימה, ואף לא הייתי מועסקת תחת חוזה עבודה. בסופה של התקשרות, המעסיק בחר לסגור דלת ובכך סירב לבצע התאמות נדרשות ולקדם אותי בשכרי משיקולים הקשורים לטיפולים שלי. כן, זה סיפור אמיתי ואשמח לחוות דעתכם. בתודה מראש.

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש