עקרונית, על פי החוק והנהלים היבשים, חובה לצרף "תעודת רופא" (ערוכה לפי התוספת לתקנות), אך במציאות יש דרכים לנסות להתמודד עם המצב שתיארת. חוות דעת רגילה היא מסמך רפואי, בעוד שתעודת רופא היא מסמך משפטי המוגש כראיה לבית המשפט. הרופאים בקהילה (קופות חולים או בתי חולים ציבוריים) מסרבים לחתום על תעודת רופא במסגרת הרפואה הציבורית, כי זה נחשב שירות משפטי ולא רפואי. עם זאת, המחיר עשוי להיות חסם כלכלי משמעותי. הצעתי היא לנסות תחילה להגיש רק עם חוות הדעת הקיימות. במקרים רבים, בית המשפט לענייני משפחה עשוי לגלות גמישות, במיוחד אם מדובר בבקשה המוגשת על ידי בני משפחה קרובים ואין סכסוך משפחתי. ודאו שבכל אחת מחוות הדעת מופיע המשפט המפורש שהאדם "אינו מסוגל לדאוג לענייניו" או "חסר כושר שיפוט". מומלץ לצרף לבקשה מכתב קצר המסביר שחוות הדעת המצורפות מפורטות וחד משמעיות לגבי מצבו הקוגניטיבי וחסר כושר השיפוט של האדם עבורו מבוקשת האפוטרופסות. אם המזכירות או השופט לא מקבלים את הבקשה ללא התעודה הפורמלית, יש לכם שני נתיבים עיקריים: פנייה לרופא המשפחה: לעיתים, אם יש בידכם חוות דעת של מומחים (כפי שיש לכם), רופא המשפחה בקופת החולים יסכים לחתום על הטופס הפורמלי על סמך הממצאים של המומחים המקצועיים. זה תלוי ברצונו הטוב של הרופא ובמדיניות הקופה. אפשרות נוספת היא ניתן לבקש מהשופט שמינוי האפוטרופוס ייעשה על בסיס המסמכים הקיימים, ואם יש לו ספק, שימנה מומחה מטעם בית המשפט (במרבית המקרים העלות של מומחה כזה נמוכה יותר או שהתהליך מוסדר יותר). אל תוותרו מראש ואל תרוצו לשלם אלפי שקלים. בשורות טובות

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש