שלום רב. לאחר כשכלתי היתה בהריון הראשון גילנו כי במשפחה אצלה יש הסובלים מבעיות נפשיות. לצערנו הרב כנראה שזה לא פסח על כלתי והיא סובלת מאוד מדיכאון. כלתי לא התחברה לביתה הראשונה ו"הדביקה אותה" כביכול למשפחתנו (היום בת 7). לבת השניה (היום בת חמש וחצי) התחברה ו"הדביקה אותה" למשפחתה עד כדי כך שהיא לא מוכנה לבוא אלי בלי כלתי. כל הזמן היא מציינת שזו מתנהגת כמונו והשניה מתנהגת כמו משפחתה. נולדה עוד אחת (היום בת שנתיים) ואותה היא לא "הדביקה". בנתיים 3 הבנות חיות בתת תנאים. יש לי תמונות מהבית - שוק הפשפשים הרבה יותר מסודר ונקי מהבית שלהם!!! הילדה הראשונה התקשרה אלי בצרחות ובכי שאמא שלה לא מרשה לה לשבת לחשוב ולצייר בבית כי אין שולחן פנוי בגלל הבלגן. למחרת אותה ילדה התקשרה לבכות לי שהאמא קשרה אותה ואת אחותה כי הן רבו. לאמא לא אכפת מהלימודים של הראשונה. האבא מנסה גם להיות עקרת הבית וגם לעבוד ולא מצליח להשתלט. מה לעשות? המשפחה שלה לא מודה שהיא לא בסדר. היא אמרה לבן שלי (כשיום אחד איים להתגרש) שהיא לא תיתן לו אף בת. האם לעודד את הבן להתגרש? האם להוציא את הראשונה מהבית - לקחת אותה אלינו?

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש