החוק קובע כי גמלה על נזק גוף לא נחשבת לרכוש משותף. בהתאם לכך נשללה מהאישה זכאות לחלק מקצבת הנכות של בעלה אבל השאלה לגבי הפנסיה הייתה מורכבת יותר נוכח העובדה שלפחות חלקה נצבר מעבודה בתקופת החיים המשותפים.
האם ביקשה להוכיח את האבהות ללא ראיה מדעית משום שמזה כ-3 שנים בן זוגה לשעבר לא משתף פעולה עם ההליך ואפילו המשטרה לא הצליחה לאתר אותו. ביהמ"ש נעתר לה וקבע כי יש בידיה ראיות מספיקות המאששות את הורותו.
בעלי המסעדה, שפגעה בסביבה החופית, קיבלו ארכה להריסה עד ינואר 2013. אלא שהמשרד החליט להרוס אותה באישון לילה, חודש וחצי לפני המועד ואף דרש מהבעלים כפל הוצאות. בית המשפט פטר אותם מתשלום.
חרף העובדה שלפי הסדרי השהות הילדים אמורים לחגוג אצל האם קבע בית הדין הרבני האזורי כי גם השנה הם יקיימו את ליל הסדר אצל אביהם משום שמדובר במצוות עשה. בית הדין הגדול ביטל את ההחלטה.
2 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, ופסילת רישיון לשלוש שנים, נגזרו על הנהג הפוגע. השופטת התחשבה בכך שלא הוכח כי היה מודע לתאונה, כך שההפקרה שבה הורשע מצויה "ברף התחתון".
החמות טענה כי לאחר שבנה ואשתו נפרדו היא ביטלה את רשות המגורים שלהם. אלא שהדירה לא רשומה על שמה והסכם מכר שהציגה עדיין לא הסביר כיצד עקרת בית גייסה 200 אלף דולר לרכישתה.
האם טענה שהאב מסית את הילד כלפיה באופן שיוצר ניכור הורי. בית המשפט למשפחה הבהיר שמאחר שהילד כבר לא יהיה קטין בעוד 3 חודשים, ולא ניתן יהיה לכפות עליו קשר, אין היגיון בתביעה.
הנהג טען כי החברה לא שילמה לו על שעות נוספות וחישבה את פיצויי הפיטורים שלו על בסיס שגוי. עיון בתלושי השכר שלו העלה כי אכן נכללו בהם רכיבים פיקטיביים שלא תאמו את תנאי העבודה.
בית המשפט דחה את תביעת הפינוי שהגיש האח לאחר שקבע כי הוריו קבעו כתנאי למינויו כ״בן ממשיך״ שהוא ידאג לאחיו הצעיר ויאפשר לו לגור במשק כל ימי חייו.
במהלך סכסוך משמורת חריף בין בני זוג לשעבר והורים לתאומים, האב התקין מצלמות ושכר חוקר פרטי נגד זוגתו. השופטת דחתה את טענתו כי עשה זאת מתוך חובה להגן על ילדיו, וחייבה אותו בפיצוי על פגיעה בפרטיות.
