האישה טענה כי זוגתו של בעלה התקשרה למנהלת שלה והתלוננה שביצעה מעשים פליליים חמורים. בת הזוג (לכאורה) טענה להגנתה שניסתה להפסיק הטרדות בלתי פוסקות מצד האישה, אך ביהמ"ש לא האמין לה.
בית משפט השלום בחיפה פסק לאחרונה פיצויים של כ-25 אלף שקל לאישה שהגישה תביעת דיבה נגד מי שלטענתה מנהלת רומן עם הפרוד שלה. השופט אבישי רובס קבע כי הוכח שהמאהבת (לכאורה) פנתה למקום העבודה של האישה וייחסה לה ביצוע עבירות פליליות כמו שימוש במידע חסוי והטרדות בלתי פוסקות שלה ושל בני משפחתה - כל זאת, בחוסר תום לב ומבלי לבדוק שהתובעת אכן ביצעה את המעשים החמורים שיוחסו לה.
במסגרת התביעה שהוגשה לפני כ-3 שנים טענה האישה כי מספר חודשים קודם לכן המאהבת של בעלה התקשרה למנהלת שלה בעבודה והפיצה עליה שקרים בוטים שפגעו במעמדה ובקריירה שלה.
לפי הנטען, ה"מאהבת" סיפרה שהיא משתמשת במידע חסוי שדלתה ממאגרי הנתונים השמורים במקום העבודה כדי להטריד אותה, את בני משפחתה ואת חבריה לעבודה. הדבר הוביל לכך שהאישה זומנה לבירור ונערך לה "חידוד נהלים" אף שלא עשתה דבר ממה שנאמר עליה.
אם לא די בכך ה"מאהבת" אף הגישה נגדה מכתב תלונה למחלקת פניות הציבור שהציג אותה כמטרידה סדרתית.
לטענתה מדובר במעשים שנעשו בזדון כדי לפגוע בשמה הטוב ולכן יש לפסוק לה פיצויים כפולים לפי חוק איסור לשון הרע (כ-140 אלף שקל).
מנגד טענה "המאהבת" שמטרת התביעה להפעיל עליה לחץ כדי שתודה במערכת יחסים עם בעלה של התובעת במסגרת הליכי הגירושין שמתנהלים ביניהם, אף שהדבר אינו נכון.
היא הודתה כי התקשרה למקום העבודה של התובעת אך הבהירה כי דיווחה אמת-לאמיתה במטרה להביא להפסקת ההטרדות החוזרות והנשנות מצדה. עוד היא טענה כי הדרך היחידה של התובעת לדלות את המידע עליה ועל בני משפחתה היה דרך המאגרים במקום העבודה שלה.
בלי בירור מקדים, בלי ראיות משמעותיות
השופט רובס קבע כי אף שלא הוכח בוודאות שהנתבעת מנהלת זוגיות עם בעלה של התובעת אין ספק שיש ביניהם קשר כלשהו שהוביל לסכסוך שהוביל בסופו של דבר לתביעה.
מכל מקום, השופט קבע כי שיחת הטלפון ומכתב התלונה ייחסו לתובעת עבירות פליליות כמו הטרדה ושימוש במאגרי מידע חסויים, ונחשבים ללשון הרע. מכאן, שכדי לדחות את התביעה היה על הנתבעת להציג בראיות משמעותיות כי אכן היה בהם אמת והיא לא עמדה בנטל זה.
השופט קבע שהנתבעת לא ציינה מה היה תוכן ההטרדות, כמה מקרים אירעו, מי מבין בני המשפחה שלה נפל קורבן להטרדות ואף לא הביאה אף אחד מהם לעדות. בנוסף היא לא הציגה ראיות אובייקטיביות המעידות על כך שהתובעת אכן עומדת מאחורי הטלפונים המטרידים או השתמשה באופן לא חוקי במאגרי מידע חסויים. בהקשר זה השופט הוסיף כי הנתבעת אף לא נהגה בתום לב כשהתלוננה על שימוש במאגר חסוי מבלי לערוך בירור מקדים המאשש את ההשערה שלה.
לפיכך נקבע כי הנתבעת צריכה לפצות את התובעת על הפצת דיבה. באשר לסכום הפיצוי השופט לא סבר כי נגרם לתובעת נזק תעסוקתי או שמדובר במעשי זדון, ולפיכך פסק לתובעת פיצויים של 20,000 שקל בלבד, בנוסף להוצאות משפט ו-5,000 שקל שכר טרחת עורך דין.
- ב"כ התובעת: עו"ד ד. שוורץ
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מ. מרקו
* עו"ד אליהו ידיד מייצג בתיקי לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין