האב טען כי אינו חייב להשתתף בעלות מקום המגורים של הילדים בבית האם מאחר שהיא גרה בדירה שתהיה בבעלותה ותשלומי המשכנתא שהיא משלמת הם כהשקעה שתשביח את הונה. בית הדין האזורי קיבל את הטענה אך בית הדין הגדול התערב
האישה נחבלה בראשה ונגרמו לה שברים בפנים. בית המשפט קבע שהיא נותרה עם נכות של 10% כתוצאה מהתאונה
הכתובה היא חוזה בעל תוקף משפטי ולא מסמך סמלי בלבד, כפי שרבים טועים לחשוב. אף שיש דעות מיעוט בבתי הדין שלפיהן הסכום אינו מחייב ונכתב "לשם כבוד", רוב הפוסקים מתייחסים לכתובה ברצינות
היזמית טענה כי לא היה כל איחור, והצביעה על סעיף שלפיו הדירות יימסרו בחלוף 36 חודשים ממועד השלמת קומות המסחר בפרויקט. בית המשפט קבע שהסעיף לא חוקי
העובדת בת ה-60 לא הבחינה בדלת השקופה במקום עבודתה. בית המשפט קבע שהמעסיקה הייתה צריכה לסמן ולהבליט אותה
בשימוע נאמר לעובד שהחברה שוקלת לסיים את העסקתו לאחר 39 שנים עקב התייעלות. בפועל התברר שהסיבה הייתה אחרת, ונקבע שמדובר בפגם מהותי בפיטורים
אחרי שבע שנות עבודה גילתה חברה כי מנהלת הכספים שלה דיווחה על שעות עבודה נוספות פיקטיביות. בית הדין קיבל תביעה שהגישה החברה נגד העובדת וחייב אותה להשיב את הסכומים ששולמו ביתר
בית הדין הרבני קיבל את טענת הבעל כי אולץ לחתום על ההסכם על מנת להרגיע את אשתו שהייתה בדיכאון בגלל הפלות שעברה ונקבע שאין לו תוקף משפטי
בית המשפט קיבל את הערכת המומחה לפיה הקמת הגן, בו תוכנן לערוך חופות מול הים, הייתה מייצרת לתובעת רווחים של מיליוני שקלים
האם טענה כי בעבר המרחק בין בתי הצדדים היה כמה מאות מטרים בלבד אך כיום המעברים מביתה לבית האב מקשים על הקטין ואינם לטובתו. בית המשפט לא מצא בסיס לתביעה
