אף שאחייניתו של התובע רשומה כבעלים של הנחלה, בית המשפט שוכנע שהיא רק החזיקה אותה עבורו בנאמנות. התוצאה: הנחלה תועבר לבתו של התובע ובעלה
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגיש חבר מושב עין יעקב שבצפון נגד אחייניתו, בטענה שרישומה כבעלים על אחת הנחלות במושב נעשה בדרך של נאמנות עבורו, ומשכך הוא זכאי להעביר את הנחלה לבתו. האחיינית טענה שהנחלה הוקנתה לה באופן מוחלט, אך על רקע טענות סותרות שהעלתה במסגרת הליכים קודמים, קיבל השופט חננאל שרעבי את גרסת התובע.
בשנת 1979 רכש התובע נחלה בעין יעקב. כעבור כחצי יובל החליטה המדינה לעודד את פיתוח יישובי קו העימות – ביניהם עין יעקב – ולהגדיל את מספר התושבים. משכך התקבלה החלטה במשרד החקלאות על הליך תוספת נחלות, במסגרתו הוקצתה לכל בעל נחלה במושב נחלה נוספת.
התובע, שנכלל בהליך, חתם בנובמבר 2002 על הסכם להעברת זכויותיו בנחלה הנוספת לאחייניתו (הנתבעת). בעקבות זאת נרשמו האחיינית ובעלה דאז בסוכנות היהודית כבעלי הנחלה והתקבלו כחברים במושב.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טען התובע שבמעמד קבלת הנחלה הנוספת כל ילדיו היו קטינים ולכן הוא פעל בעצת אחיו, אביה של הנתבעת, לרשום את הנחלה על שמה כדי לא לפספס את ההזדמנות לקבל צ'ופר משמעותי מהמדינה. לטענת התובע, אחייניתו החזיקה בנחלה בנאמנות בלבד כך שכעת – משבתו בגרה והתחתנה – הוא זכאי כבעל הנחלה האמיתי להעביר אותה לבתו ולחתנו.
לעומתו טענה האחיינית שהקניית הנחלה ב-2002 נעשתה באופן מוחלט, ולא בנאמנות, והיא בעלת הנחלה.
השתק שיפוטי
בתקופה שבין העברת הנחלה והגשת התביעה, האחיינית ובעלה התגרשו. במסגרת הסכסוך ביניהם שהתנהל בבית המשפט למשפחה, האחיינית ואביה העלו נגד הבעל טענה שלפיה הבעלים האמיתי של הנחלה הוא התובע, ולא הם.
השופט שרעבי עמד על כך שגרסת האחיינית ואביה בבית המשפט למשפחה, לפיה הנחלה מוחזקת על ידה בנאמנות עבור התובע, סותרת באופן קוטבי את גרסתם בהליך הנוכחי.
הוא הדגיש כי האב ובתו טענו טענות פוזיטיביות סותרות בשני הליכים משפטיים נפרדים, ולאחר שהשיגו את התוצאה הרצויה להם בתיק המשפחה בעקבות הטענה שם, הם מנסים כעת להשיג תוצאה רצויה באמצעות טענה הפוכה. במצב שנוצר חל על האחיינית השתק שיפוטי, כלומר היא מנועה מלטעון לבעלות על הנחלה.
למעלה מן הצורך קבע השופט שגם לגופה של תביעה, הצדק עם התובע. כך, לבית המשפט הוצג מכתב מ-2014 שבו ביקשה האחיינית לגרוע אותה מחברותה באגודה החקלאית. מסיבה שאינה ברורה חברותה לא נגרעה והיא אף חתמה בהמשך על הסכם להעברת הנחלה לגורם שלישי.
חתנו של התובע העיד על האבסורד שבהתנהלות ועד המושב. לדבריו, כשם שהוועד קיבל את אותו גורם שלישי כחבר באגודה – על סמך הסכם עלום שכרת עם האחיינית – כך גם ריצ'רד גיר היה יכול להתקבל למושב.
בסופו של יום קבע השופט כי הבעלות בנחלה היא של התובע, ולבקשתו היא תירשם על שם בתו וחתנו.
לתובעים נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד משה חורי
- ב"כ האחיינית: עו"ד אמיתי בן נון
- ב"כ הגורם השלישי: עו"ד אריה סוכובולסקי
- ב"כ הסוכנות היהודית: עו"ד מנחם גדרון
- ב"כ רשות מקרקעי ישראל: עו"ד אריאל ברגר
עו"ד אביחי ורדי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין