לאחר שבעלה נושל מהירושה ונפטר, הגישה הכלה התנגדות לצוואה. היא טענה שהאם הייתה לא כשירה ובנותיה השפיעו עליה, אבל השופט לא האמין לה
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות אישה לצוואת חמותה, המנשלת את בעלה המנוח מהירושה. לטענתה בניגוד לשאר החתנים במשפחה, אותם שנאה המנוחה "שנאת מוות", היא הייתה הכלה האהובה עליה, כך שלא ייתכן שהיא ובן-זוגה נשארו מחוץ לירושה. אלא שהשופט ליאור ברינגר קבע שלא הוכחה עילה כלשהי לפסילת הצוואה, וחייב את הכלה בהוצאות גבוהות.
תחילת הפרשה בינואר 2009, אז ערכה אימן של התובעות צוואה שלפיה כל רכושה, לרבות בית במרכז הארץ, יוענק להן אחרי מותה, למעט 50 אלף שקל שיועברו לבת אחרת. לבנה - בעלה של המתנגדת - לא ציוותה דבר. הבן הלך לעולמו באוקטובר 2018 וכשנה אחר כך נפטרה האם.
לאחר מותה עתרו שלוש בנותיה התובעת, באמצעות עו"ד יניב גיל, לקיים את צוואתה. ואולם גיסתן הגישה התנגדות לצוואה באמצעות עו"ד אביעד סעאדי-סיוון.
לטענת אלמנת הבן, חמותה לא הייתה כשירה בשעת חתימת הצוואה. עוד טענה שהמסמך הינו פרי השפעה בלתי הוגנת של אחת התובעת, אותה כינתה "האדריכלית" של הצוואה ו"אישה מניפולטיבית וערמומית ביותר העובדת במשרד עורכי דין שעשתה בהוריה כרצונה, ניצלה את מצוקתם ותלותם בה, ושלטה בהם ביד רמה".
לטענת המתנגדת חותניה המנוחים אהבו אותה מאוד מכיוון שבניגוד אליה - לא זכו לכבוד מהחתנים שלהם, ואף לא מבנותיהם. על הרקע הזה, סיפרה, חמותה כעסה על בנותיה ואמרה לה שבגללן היא רוצה לסיים את חייה. לגרסתה היא קיללה את שלושת חתניה, אותם שנאה "שנאת מוות".
לא בודדה מאחרים
אבל השופט ברינגר קבע שכלת המנוחה לא הוכיחה, ולו במקצת, את עילות פסלות הצוואה הנטענות על-ידה.
אשר לטענת חוסר הכשרות לצוות, נימק השופט שיש לדחותה על רקע אי-הסכמת המתנגדת למינוי מומחה שיקבע זאת רשמית, כמו גם הודאתה במהלך חקירתה הנגדית כי ב-2011 - שנתיים אחרי עריכת הצוואה - חמותה הייתה כשירה.
גם את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת הדף השופט בשתי ידיו. הוא קבע שהכלה "לא הוכיחה במאומה השפעה כלשהי של התובעות על האם המנוחה - לא השפעה הוגנת, ולא בלתי הוגנת". לעניין זה ציין השופט שעלה מהראיות כי הכלה עבדה בבית חולים מסוים, ואף ליוותה את חמותה כשאושפזה שם. במלים אחרות, הבהיר, אין מדובר במקרה של מצווה אשר בודד מאחרים והיה נתון להשפעה פסולה מצד מי מיורשיו על-פי צוואתו.
בעניין טענת המתנגדת כי גיסתה הייתה "אדריכלית הצוואה", עורך הדין שערך את הצוואה העיד כי מלבד הרמת טלפון אליו ואמירתה שהוריה מעוניינים בצוואה - אותה בת כלל לא הייתה מעורבת בתהליך הכנת המסמך.
"איני מאמין למתנגדת, לא התרשמתי לטובה מעדותה ולא מצאתי בעדותה גם לא ראשית ראיה להשפעה בלתי הוגנת על מי מהמנוחים", חתם השופט את הכרעתו. הוא קבע בנסיבות הללו שצוואת האם תקוים ככתבה וכלשונה. כלתה של המנוחה חויבה לשלם לבנותיה הוצאות משפט בסך 80 אלף שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד יניב גיל
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד אביעד סעאדי-סיוון
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד עינת גריכטר
לפסק הדין המלא בתיקים ת"ע 5510-08-20 ואח'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.