בית המשפט חייב חברה בע"מ ואת המנהל שלה להחזיר כספים שקיבלו מהורי בת הזוג של מייסד החברה, ודחה את טענתם שהסכם ההלוואה היה למראית עין בלבד
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה להחזר הלוואה שקיבלה חברה בע"מ מהורי בת הזוג של מייסד החברה. התובעים, הורי בת הזוג, טענו שהחברה נזקקה למימון ולאחר שכנועים של הבת שלהם, שגם עובדת בחברה, הסכימו להעניק לחברה הלוואה. הם הציגו הסכם הלוואה בכתב וטענו שבשלב מסוים הנתבעים הפסיקו לשלם את החזרי ההלוואה. הנתבעים טענו מנגד כי בכלל לא מדובר בהלוואה וכי הכסף ניתן להם לצורך השקעה בחברה לאור המעורבות בתם בה. השופט עדי הדר התרשם מהראיות כי הסכם ההלוואה היה אמיתי, וחייב את הלווים להשיב את הכסף.
התביעה הוגשה נגד חברת מגה לאון אופיסר משין (אמ.אל.או.אמ - טכנולוגיות) בע"מ, שקיבלה לטענת התובעים בשנת 2005 הלוואה בסך 300,000 שקל, ונגד מנהל החברה שהיה ערב להלוואה.
לטענתם התובעים, בין הבת שלהם למייסד החברה נרקם קשר זוגי. על רקע זה, בתם הפעילה עליהם לחץ והם שוכנעו להעניק את ההלוואה לחברה, שנזקקה למימון לצורך התפתחותה. התובעים הוסיפו כי על מנת לעשות זאת הם נאלצו ליטול בעצמם הלוואה מהבנק ולשעבד את דירתם.
הם הציגו את הסכם הלוואה שנחתם בינם ובין הנתבעים, וציינו כי בשלב מסוים הם הפסיקו לשלם את ההחזרים, ועליהם לשלם את היתרה בסך של 268,399.
הנתבעים טענו להגנתם שמדובר בהסכם למראית עין. לדבריהם, הכספים שקיבלו מהתובעים ניתנו להם לצורך השקעה בחברה, לאור המעורבות האישית של בתם בה והיחסים האישיים בינה לבין המייסד. הנתבעים טענו כי הבת הייתה בעלת הידע המקצועי והרעיון היצירתי מאחורי החברה שתפותח, ולמעשה החברה הוקמה בעבורה ועל ידה, בתמיכתו הכספית ובבעלות משותפת עם בן זוגה.
הנתבעים הגישו חלק מדו"ח כספי של החברה מ-2005 כדי להראות שהסכום שהתקבל מהתובעים הוגדר כהשקעה.
הלוואה לשם הלוואה
השופט הדר קיבל את התביעה. הוא דחה את טענת הנתבעים שהסכם ההלוואה היה רק למראית וקבע שהטענה שמדובר היה בהסכם השקעה אינה הגיונית וגם לא הוכחה. השופט הסביר שמנהל החברה (הנתבע) כלל לא העיד, אך אחיו, מייסד החברה, העיד שהתובעים ביקשו את החזר הכספים ולשם כך נחתם ההסכם. כלומר, אפילו לשיטת המייסד מדובר בהשקעה שגובתה בהתחייבות להחזר הלוואה.
הוא התרשם שהדו"ח הכספי אינו שולל את גרסת התובעים בדבר מתן ההלוואה, וקבע כי הגרסה שלבתם של התובעים היה חלק כה משמעותי בחברה לא הוכחה שכן היא החזיקה לכל היותר ב-10% מהחברה, וגם זה לא מעוגן ברישום רשמי.
עוד ציין השופט שהחברה דווקא פעלה משך שנים לפי הסכם ההלוואה ושילמו החזרים על פני תקופה ארוכה, מה מחזק את הטענה להלוואה.
לפיכך התביעה התקבלה במלואה ונקבע כי על הנתבעים לפרוע את יתרת החוב, בסך 268,399 שקל, בתוספת שכ"ט בסך 25,000 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד תומר אברהמי
- ב"כ הנתבעים: לא צוין בפסק הדין
עו"ד יעקב מנור
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין